מסכת מעשר שני, פרק ה, משנה ח
משנה ח: אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִינוֹת, מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר. עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ לְעוֹנַת הַמַּעַשְׂרוֹת, פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר: משנה ח: המשנה שלפנינו מבארת ממתי חלה חובת ביעור על פירות, כשעדיין לא הפרישו מהם מעשרות. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בָּרִאשׁוֹנָה, הָיוּ שׁוֹלְחִין אֵצֶל בַּעֲלֵי בָתִּים שֶׁבַּמְּדִּינוֹת שבארץ ישראל, הרחוקות מירושלים, להזהירם ולומר להם מַהֲרוּ וְהַתְקִינוּ אֶת פֵּרוֹתֵיכֶם – הזדרזו להפריש תרומות ומעשרות מהפירות, ליתנם לכהן, ללוי ולעני, ומעשר שני להעלותו ולאוכלו בירושלים, עַד שֶׁלֹּא תַגִּיעַ שְׁעַת הַבִּעוּר, כי היו סבורים שגם קודם שהגיעו הפירות לזמן חיובם במעשרות יש עליהם חובת ביעור, ויצטרכו לאבדם מהעולם, עַד שֶׁבָּא רַבִּי עֲקִיבָא וְלִמֵּד, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת שֶׁלֹּא בָאוּ עדיין לְעוֹנַת הפרשת הַמַּעַשְׂרוֹת, פְּטוּרִים מִן הַבִּעוּר.
