מסכת נגעים, פרק יב, משנה ז

משנה ז: בָּא בְסוֹף שָׁבוּעַ וְרָאָה, אִם חָזַר, וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא (שם). הַפִּסְיוֹן הַסָּמוּךְ, כָּל שֶׁהוּא. וְהָרָחוֹק, כַּגְּרִיס. וְהַחוֹזֵר בַּבָּתִּים, כִּשְׁנֵי גְרִיסִין:

משנה ז: בָּא הכהן בְסוֹף שָׁבוּעַ שני של הסגר, לאחר שהוציאו את האבנים המנוגעות והניחו אבנים חדשות וטחו את הבית בעפר, וְרָאָה, אִם חָזַר הנגע לאבנים החדשות, הרי דינו מפורש בפסוק 'וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא'. הַפִּסְיוֹן הַסָּמוּךְ – התפשטות הנגע לאחר הסגר שבעת ימים, שהיא סימן טומאה המחייבת את הוצאת האבנים המנוגעות, אם היתה בסמיכות לנגע הראשון, שיעורה אפילו בכָּל שֶׁהוּא. וְהָרָחוֹק – אם היתה ההתפשטות על ידי נגע חדש שנוצר בבית במרחק מהנגע הראשון, שיעור הנגע החדש הוא כַּגְּרִיס, ואז נחשב הדבר לפשיון המטמא. וְהַחוֹזֵר בַּבָּתִּים – שיעור הנגע החוזר לאחר שהוציאו את האבנים המנוגעות, שהוא סימן טומאה, כִּשְׁנֵי גְרִיסִין, והיינו כפי שיעורו של נגע חדש (אלא שבנגע חדש בשיעור זה מסגירים תחילה את הבית, ובנגע חוזר דינו מיד כטמא מוחלט ויש לנתוץ את הבית).