מסכת נגעים, פרק יג, משנה יא

משנה יא: מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם טְמֵאִין, אֲפִלּוּ עַד הַקּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. כֵּלִים, מִיָּד טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר:

משנה יא: מְצֹרָע שֶׁנִּכְנַס לְבַיִת, והרי הוא מטמא בביאתו את מה שבבית, כָּל הַכֵּלִים שֶׁיֶּשׁ שָׁם, טְמֵאִין, אֲפִלּוּ אותם המונחים עַד גובה הַקּוֹרוֹת של התקרה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, רק הכלים המונחים עַד אַרְבַּע אַמּוֹת נטמאים, כיון שלמעלה מארבע אמות נחשב המקום כרשות אחרת (מאחר וקומת אדם בינוני שלש אמות, וכשהוא פושט את ידיו ורגליו הוא מגיע לגובה ארבע אמות, ולמעלה משם הרי זו רשות אחרת).

כאשר נכנס המצורע לבית, כֵּלִים שבבית (לדעת חכמים עד הקורות, ולדעת רבי יהודה עד ארבע אמות), מִיָּד טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אמנם אם נכנס ברשות נטמאים הכלים שבבית מיד, אך אם נכנס שלא ברשות, רק אִם שָׁהָה כְדֵי הַדְלָקַת הַנֵּר, ולא הוציאו בעת הבית מביתו, הרי זה כמי שנכנס ברשות ונטמאו הכלים שבבית (ושיעור הדלקת הנר הוא כיון שלפעמים בעל הבית טרוד בהדלקת הנר ולכן אינו מוציאו מיד, ואם שהה שיעור זמן זה ולא הוציאו, הרי זה כמי שקיבל רשות להכנס, והכלים שבבית נטמאים).