מסכת נגעים, פרק יג, משנה י

משנה י: הָיָה עוֹמֵד בִּפְנִים וּפָשַׁט יָדוֹ לַחוּץ וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, אִם שָׁהָה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, טְמֵאוֹת. הָיָה עוֹמֵד בַּחוּץ וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי יְהוּדָה, מָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, לֹא טִמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא, אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס:

משנה י: הָיָה האדם עוֹמֵד בִּפְנִים – בתוך הבית המנוגע, המטמא אותו, וּפָשַׁט את יָדוֹ לַחוּץ, וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו – על אצבעותיו הפשוטות אל מחוץ לבית המנוגע, אִם שָׁהָה האדם עצמו בבית המנוגע כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, שזהו שיעור הזמן שבו נטמאים הבגדים והתכשיטים שעל גופו, הרי הטבעות טְמֵאוֹת, אף שהן עצמן לא נכנסו כלל לבית המנוגע, כיון שהן טפלות לגופו הנמצא בתוך הבית. הָיָה האדם עוֹמֵד בַּחוּץ, וּפָשַׁט יָדוֹ לִפְנִים – לתוך הבית המנוגע, וְטַבְּעוֹתָיו בְּיָדָיו – על אצבעותיו, כדרכן, רַבִּי יְהוּדָה מְטַמֵּא מִיָּד, כיון שכאשר האדם עצמו לא נכנס לבית הרי זה כאילו הובאו הטבעות בפני עצמן לבית המנוגע, שהתבאר לעיל (משנה ט) שהן נטמאות מיד כדין כל 'הבא אל הבית'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אינן נטמאות עַד שֶׁיִּשְׁהֶה האדם בדרך זו, שטבעותיו בתוך הבית, שיעור זמן שיש בו כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, כיון שכאשר האדם לבוש בטבעותיו הרי הן טפלות לו, ואינן נטמאות עד שישהה כדי אכילת פרס. אָמְרוּ לוֹ חכמים לְרַבִּי יְהוּדָה, ומָה אִם בִּזְמַן שֶׁכָּל גּוּפוֹ טָמֵא, והיינו כשנכנס האדם עצמו לבית המנוגע, לֹא טִמֵּא הכתוב אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה בתוך הבית כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס, בִּזְמַן שֶׁאֵין כָּל גּוּפוֹ טָמֵא, והיינו כשגופו בחוץ ורק ידו עם הטבעות בפנים, אֵינוֹ דִין – האם אין זה קל וחומר שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת מַה שֶּׁעָלָיו עַד שֶׁיִּשְׁהֶה כְדֵי אֲכִילַת פְּרָס (אמנם רבי יהודה הוכיח את דבריו מגוי או בהמה שנכנסו לבית המנוגע לבושים בבגד, שכיון שהם אינם מקבלים טומאה כלל, הבגד נטמא מיד, ואף כאן, כיון שהאדם העומד בחוץ אינו נטמא בעצמו, הטבעות נטמאות מיד. ואילו חכמים סוברים שגוי ובהמה אינם ראויים כלל לקבל טומאה, ואילו ישראל זה ראוי מצד עצמו לקבל טומאה, אם היה נכנס לתוך הבית, ולכן אף שעתה הוא בחוץ מכל מקום אין הטבעות הטפלות לו נטמאות עד שישהה כך כדי אכילת פרס).