מסכת נגעים, פרק יד, משנה ג

שנה ג: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְגַלֵּחַ תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה, כִּבֶּס בְּגָדָיו וְטָבַל, טָהוֹר מִלְּטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ, וַהֲרֵי הוּא טְבוּל יוֹם, אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ, אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. הֵבִיא כַפָּרָתוֹ, אוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. נִמְצְאוּ שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּמְּצֹרָע וְשָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּיּוֹלֶדֶת:

משנה ג: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי להבאת הצפורים, הגילוח הראשון וטבילתו הראשונה, מְגַלֵּחַ שוב תִּגְלַחַת שְׁנִיָּה שהיא נעשית כַּתִּגְלַחַת הָרִאשׁוֹנָה, כִּבֶּס בְּגָדָיו, וְטָבַל, והרי הוא עתה טָהוֹר מִלְּטַמֵּא כַשֶּׁרֶץ, וַהֲרֵי הוּא 'טְבוּל יוֹם' (-מי שטבל ועדיין לא הסתיים היום) שהוא פוסל תרומה וקדשים במגעו, אך הרי הוא אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר – רשאי לאכול מעשר שני, הנאכל בקדושה בירושלים. הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ – הסתיים היום שטבל בו, הרי הוא אוֹכֵל אף בַּתְּרוּמָה. הֵבִיא כַפָּרָתוֹ – למחרת, ביום השמיני, כשיביא את הקרבנות (כמבואר במשניות הבאות), הרי הושלמה טהרתו ואוֹכֵל בַּקָּדָשִׁים. נִמְצְאוּ שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּמְּצֹרָע בטבילתו השניה, שמיד כשטבל, אוכל במעשר. ולאחר שהעריב שמשו, אוכל בתרומה. ואחר שהביא קרבנותיו, אוכל בקדשים, וּבדומה לכך יש שָׁלשׁ טְהָרוֹת בַּיּוֹלֶדֶת, שלאחר שבעה ימים ללידת זכר או שבועיים ללידת נקבה הרי היא טובלת ומותרת במעשר, ולאחר שמסתיימים ארבעים יום ללידת זכר או שמונים יום ללידת נקבה והעריב היום היא מותרת בתרומה. ולמחרת, כשמביאה קרבנותיה, הרי היא אוכלת בקדשים.