מסכת נגעים, פרק יד, משנה ד

משנה ד: שְׁלשָׁה מְגַלְּחִין וְתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, הַנָּזִיר וְהַמְּצֹרָע וְהַלְוִיִּם. וְכֻלָּן שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לֹא עָשׂוּ כְלוּם:

משנה ד: שְׁלשָׁה הם שמְגַלְּחִין את שערם וְיש בתִגְלַחְתָּן מִצְוָה, א. הַנָּזִיר שהשלים את ימי נזירותו, ומגלח רק את שער ראשו, ב. וְהַמְּצֹרָע כשנטהר מצרעתו, ומגלח את כל שער גופו, וכפי שהתבאר במשניות הקודמות, ג. וְהַלְוִיִּם במדבר בעת שנבחרו לעבוד את עבודת המשכן, שגילחו את כל שער גופם, ומצוה זו אינה נוהגת לדורות. וְכֻלָּן – כל אלו החייבים בגילוח, שֶׁגִּלְּחוּ שֶׁלֹּא בְתַעַר, אלא בסם וכדומה, אוֹ שֶׁשִּׁיְּרוּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת שלא גילחום, לֹא עָשׂוּ כְלוּם.