מסכת נדרים, פרק י, משנה ב

משנה ב: מֵת הָאָב, לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לַבַּעַל. מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב. בָּזֶה יָפֶה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבָּעַל. בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב, שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר בְּבֶגֶר, וְהָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְּבֶגֶר:

משנה ב: מֵת הָאָב קודם שהפר את הנדר, או אפילו קודם הנדר עצמו, בעודה מאורסת, לֹא נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת האב לַבַּעַל, כלומר, אין אומרים שמעתה הבעל מפר לבדו את הנדר, כיון שלעולם אין הארוס יכול להפר את הנדר לבדו, שהרי לא נכנסה לרשותו לגמרי. אבל אם מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת הבעל לָאָב, שהרי חוזרת היא להיות כנערה שאינה מאורסה, שהאב לבדו מפר את נדרה. בְּנידון זֶה, יָפֶה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבַּעַל, אבל בְּדָבָר אַחֵר יָפֶה כֹּחַ הַבַּעַל מִכֹּחַ הָאָב, ומבארת המשנה מהו אותו דבר, שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר בְּבֶגֶר – בבגרות, שהרי משעה שנשאה מפר הבעל את נדריה לעולם, כל זמן שהיא נשואה לו, וְאילו הָאָב אֵינוֹ מֵפֵר בְּבֶגֶר, אלא משעה שבגרה אינה ברשותו, ואינו מפר את נדריה, שנאמר 'בנעוריה בית אביה', ללמד שרק בעודה נערה היא ברשות אביה, ולא לאחר שבגרה.