מסכת נזיר, פרק ה, משנה ד

משנה ד: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, הֲרֵי זֶה נָזִיר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, אֵינוֹ נָזִיר. וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה וּמָצְאוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי, אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב הֱיִיתֶם נוֹזְרִים. אָמְרוּ לוֹ לֹא, וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי. וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרו לוֹ, כֹּל שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נָזִיר. וּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נָזִיר:

משנה ד: מִי שֶׁנָּדַר בַּנָּזִיר – קיבל על עצמו נדר נזירות, וחשב להביא את קרבנות נזירותו מבהמות שהיו ברשותו, וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ ולהקדישה לקרבן נזירותו, וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, כלומר, שבשעה שקיבל על עצמו את הנזירות היתה הבהמה קיימת ברשותו, ורק אחר כך נגנבה, הֲרֵי זֶה נָזִיר, כיון שבשעת קבלת הנזירות לא היתה לו כל טעות, ורק אחר כך התחדשה הגניבה, ואין החכם יכול להתיר את הנזירות בפתח זה, שאם היה יודע שתיגנב בהמתו לא היה נודר, כיון שזהו דבר שנולד והתחדש לאחר הנזירות, ואין מתירים את הנדר ב'נולד', אם אינו דבר מצוי. וְאִם מִשֶּׁנִּגְנְבָה בְהֶמְתּוֹ נָזַר, שבשעה שקיבל על עצמו את הנזירות כבר היתה הבהמה גנובה ממנו, אלא שהוא עדיין לא ידע זאת, אֵינוֹ נָזִיר – יכול החכם להתיר לו את הנזירות בפתח זה, שאילו היה יודע בשעת קבלת הנזירות שנגנבה בהמתו, לא היה נודר. וְזוֹ טָעוּת טָעָה נַחוּם הַמָּדִי, כְּשֶׁעָלוּ נְזִירִים מִן הַגּוֹלָה, והיו סבורים שבית המקדש קיים ורצו להקריב את קרבנותיהם, וּמָצְאוּ את בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב, ואינם יכולים להקריב קרבנותיהם, אָמַר לָהֶם נַחוּם הַמָּדִי, אִלּוּ הֱיִיתֶם יוֹדְעִים שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרֵב – עתיד להיחרב, האם הֱיִיתֶם נוֹזְרִים. אָמְרוּ לוֹ, לֹא. וְהִתִּירָן נַחוּם הַמָּדִי. וּכְשֶׁבָּא הַדָּבָר אֵצֶל חֲכָמִים, אָמְרו לוֹ, כֹּל נזיר שֶׁנָּזַר עַד שֶׁלֹּא חָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הרי זה נָזִיר, ואי אפשר לפתוח ולהתיר לו בכך שאם היה יודע שייחרב המקדש לא היה נוזר, כיון שזהו דבר שנולד והתחדש לאחר זמן. וְכל מי שנזר מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֵינוֹ נָזִיר – ניתן להתיר לו את נזירותו בפתח זה, שאילו היה יודע באותה שעה שכבר חרב המקדש, ודאי לא היה נודר.