משנה ח: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד, מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג, בַּשְּׁמִינִי בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה, וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא) מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶּר תּוֹרָה וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא יוֹשֵׁב. אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ (שם יז) לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה. וְקוֹרֵא מִתְּחִלַּת (דברים א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע (שם ו), וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ (שם יא), עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר (שם יד), כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר (שם כו), וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ (שם יז), וּבְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (שם כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן שֶׁל רְגָלִים תַּחַת מְחִילַת הֶעָוֹן:

משנה ח: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, שהתבאר שהיא נאמרת בלשון הקודש, כֵּיצַד היא נעשית, מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג – של סוכות, בַּשְּׁמִינִי – בתחילת השנה השמינית, בְּמוֹצָאֵי השנה השְׁבִיעִית, עוֹשִׂין לוֹ בִּימָה שֶׁל עֵץ בָּעֲזָרָה – בעזרת הנשים, וְהוּא [-המלך] יוֹשֵׁב עָלֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לא י) 'מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת' וְגוֹ'. חַזַּן הַכְּנֶסֶת – השמש העוסק בעניני בית הכנסת עצמו, כמו הכנת התיבה וכדומה, נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה, וְנוֹתְנָהּ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת, שהוא הקובע מי ירד לפני התיבה ומי יפטיר בנביא וכדומה, וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנָהּ לַסְּגָן של הכהן הגדול, וְהַסְּגָן נוֹתְנָהּ לְכֹהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנָהּ לַמֶּלֶךְ, וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד לכבוד ספר התורה וּמְקַבֵּל אותו בידו, וְקוֹרֵא כשהוא יוֹשֵׁב, כיון שהיה זה בעזרת הנשים, שם מותר לשבת [ואף שלמלכי בית דוד מותר לשבת גם בעזרת ישראל, הרי בבית המקדש השני לא היה מלך מבית דוד]. אַגְרִפַּס הַמֶּלֶךְ, שהיה מזרע הורדוס, ומלך בסוף בית שני, עָמַד וְקִבֵּל את ספר התורה, וְקָרָא כשהוא עוֹמֵד, וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים על כך [ואף שאין המלך רשאי למחול על כבודו, זהו רק ביחס לבני אדם אחרים, אך לכבוד ה' ולכבוד התורה רשאי הוא למחול על כבודו], וּכְשֶׁהִגִּיעַ אגריפס המלך בקריאתו לַפסוק (דברים יז טו) 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא', זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת, שהרי פסוק זה פוסלו למלכות, כיון שלא היה מזרע ישראל, אלא מזרע הורדוס שהיה עבד שהשתחרר. אָמְרוּ לוֹ ישראל, אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִפַּס, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, אָחִינוּ אָתָּה, לפי שהיתה אמו מישראל.

וְקוֹרֵא המלך מִתְּחִלַּת ספר אֵלֶּה הַדְּבָרִים עַד שְׁמַע, וּשְׁמַע, משום שיש בה קבלת עול מלכות שמים, ומדלג עד פרשת עקב וקורא פרשת וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ, משום שיש בה קבלת עול מצוות, ופרשת עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר, כיון שזהו זמן הקרוב לעונת המעשרות, ופרשת כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר שבפרשת כי תבוא (דברים כו), וְחוזר לפרשת שופטים (דברים יז) וקורא בה את פָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וְחוזר לפרשת כי תבוא וקורא בְרָכוֹת וּקְלָלוֹת (דברים כח), עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה [ואף שלעיל (מ"ז) התבאר שאין הכהן הגדול גולל אלא קורא בעל פה כדי שלא להטריח את הציבור, לגבי מלך אין חוששים לטירחת הציבור, הגם שצריך הוא לגלול כמה פעמים לכאן ולכאן]. בְּרָכוֹת שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל מְבָרֵךְ אוֹתָן, כפי שהתבארו לעיל (מ"ז), גם הַמֶּלֶךְ מְבָרֵךְ אוֹתָן, אֶלָּא שֶׁנּוֹתֵן – אומר ברכה שֶׁל רְגָלִים, שהיא 'אתה בחרתנו', וחותם 'מקדש ישראל והזמנים' תַּחַת ברכת מְחִילַת הֶעָוֹן.