מסכת סוכה, פסקי הלכות, פרק א (ב)
[פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף, במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים לענין הלכה, ואין לסמוך על הדברים למעשה]
כג. סוכה שסיככה בגידולי קרקע המחוברים עדיין לקרקע, פסולה. ואם היה סכך כשר בכמות גדולה יותר, ועירב את הסכך הפסול יחד עם הכשר, הרי הוא בטל ברוב, והסוכה כשרה. וכן אם קצץ את הענפים המחוברים לקרקע, והגביהם וחזר והניחם לשם סוכה, הרי היא כשרה.
כד. הקושר ציצית בבגדו, ואחר שתלה חוט אחד ארוך וכפלו שמונה פעמים, חתכו באופן שנעשה לארבעה חוטים כפולים, פסולה.
כה. סכך הסוכה צריך להיות דבר שאינו מקבל טומאה, ושגידולו מן הארץ.
כו. אין לסכך בחבילות של קש, עצים או זרדים, ואם סיכך בהם, הסוכה פסולה. ואם התיר את הקשרים, כשרה.
כז. אבל מסככים בסיבי דקל מרובים המחוברים בצידם האחד בדרך גדילתם מהקרקע, ואף אם נאגדו בידי אדם בצידם השני.
כח. חבילות קנים שנאגדות יחד רק כדי שיידעו את מניינם, אין בהם פסול של 'חבילות', ומסככים בהם.
כט. חבילות של ערבות הקשורות משני צידיהן, די בכך שיתיר את הקשר העליון, במקום העלים, ואף שהקשר התחתון נשאר, כיון שאם יטלטלנו כך יפתח הקשר מאליו, ואינו נחשב קשר.
ל. ניתן לעשות את דפנות הסוכה מכל דבר, ואף מהדברים הפסולים לסיכוך.
לא. כלי עץ שיש בו בית קיבול הרי הוא מקבל טומאה ואין מסככים בו, ואפילו אם אותו בית קיבול עתיד להתמלאות במילוי קבוע הנשאר בו לעולם.
לב. מסככים בסיבי פשתן, אבל לאחר שנידוכו וסורקו פסולים הם לסיכוך, כיון שנשתנתה צורתם מדרך גדילתם, ואינם נראים כגידולי קרקע.
לג. מסככים גם בעשבים שיש להם עלים רחבים ביותר, כל זמן שאינם ראויים למאכל אדם.
לד. אין מסככים בסכך שריחו רע, ולא בסכך שעליו נושרים תמיד, מחשש שיניח האדם את סוכתו ויצא.
לה. מותר לסכך בנסרים שרוחבם פחות מארבעה טפחים.
לו. אין מסככים בנסרים הרחבים ארבעה טפחים, ודינם כסכך פסול לגמרי, ולכן אפילו אם הניחם על צידיהם, ואין בצידיהם ארבעה טפחים, פסול.
לז. תקרת בית, אף שהיא עשויה מנסרים של עץ הכשרים לסיכוך, אין יושבים תחתיה, כיון שנעשתה לשם בית, אלא צריך להגביה את הנסרים ולהניחם שוב לשם סוכה, או ליטול לגמרי נסר אחד מבין כל שני נסרים, ומניח שם סכך כשר.
לח. המסכך סוכתו בסכך פסול, אם יש רווח ביניהם בשיעור של הסכך הפסול, והניח באותו רווח סכך כשר, כשרה.
לט. ערימת קש המונחת על הקרקע שלא לשם סכך, וחטט בה האדם חלל בשיעור סוכה, פסולה היא, כיון שלא הונח עליה הקש לשם סכך. אבל אם היה שם מתחילה חלל של שבעה על שבעה בגובה טפח, והונח שם הקש על אותו חלל לשם צל או לשם סוכה, ואחר כך הגדיל את החלל לגובה עשרה, כשרה.
מ. אם דפנות הסוכה אינן מגיעות עד לארץ, ויש מרחק בינם לבין הארץ של שלשה טפחים או יותר, הסוכה פסולה.
מא. אם דפנות הסוכה מתחילות מגובה הקרקע, ויש בגובהן עשרה טפחים, אף שהן רחוקות מהסכך, הסוכה כשרה.
מב. אם הרחיק את הסכך מהדפנות שלשה טפחים או יותר, הסוכה פסולה.
מג. ניתן לעשות את דופן הסוכה ממחצלת בגובה ארבעה טפחים בלבד, על ידי שמניחה באמצע חלל הדופן, כאשר יש פחות משלשה טפחים לקרקע ופחות משלשה לסכך, וכיון שאנו אומרים 'לבוד' לשני הצדדים, נחשב הדבר כאילו הדופן סגורה לגמרי.
מד. אף שדופן הסוכה צריכה להיות של שבעה טפחים, ניתן לעשות פס ברוחב ארבעה טפחים ומשהו, ולהניחו במרחק הפחות משלשה טפחים לדופן, ומדין לבוד נחשב הדבר כאילו יש דופן של שבעה טפחים.
מה. סוכה המוקפת בסכך פסול (כגון בית שנפחתה תקרתו באמצע, או סוכה המוקפת אכסדרה), אם המרחק בין הדפנות לסכך פחות מארבע אמות, כשרה. ואם יותר, פסולה. ואפילו אם היה 'פי תקרה' תחת מקום הסכך, אינו נחשב כ'יורד וסותם', ופסולה.
(ספר יוחסין)
