שנינו במשנה, 'הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִילוּ מֵתָה בִּתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב'. פוסקת הגמרא את ההלכה, אָמַר רָבָא, אָמַר רַב נַחְמָן, אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, אלא אפילו אם יש לו בנים מבתו, ומתה, הרי הוא כשר להעיד למי שהיה חתנו.

גַּרְסִינָן בְּפֶרֶק מִי שֶׁמֵּת (ב"ב קנט.), הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה העד גַּזְלָן, וחתם לו כעד בשטר חוב או שטר מכירה, וְנַעֲשָׂה העד גַּזְלָן, הוּא – העד עצמו אֵינוֹ מֵעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ, כיון שגזלן פסול לעדות, ואינו נאמן שזהו כתב ידו, אֲבָל אֲחֵרִים מְעִידִין עַל כְּתַב יָדוֹ, והשטר כשר. וְקַשְׁיָא לָן עֲלָהּ, אִיהוּ לֹא מְהֵימַן – אם העד עצמו אינו נאמן, והיינו כיון שאנו חושדים בו שהוא משקר, אַחֲרִינֵי מְהֵימְנֵי – וכי אחרים יהיו נאמנים על כך, והרי יש לנו לחשוש שמא חתם עתה בשקר על השטר, וזייף את הזמן שבשטר, לכתוב זמן שקדם להיותו גזלן, וכיצד מועילה עדותם של האחרים המעידים שזהו כתב ידו. וְאוּקִימְנָא – והעמידה זאת הגמרא בְּאופן שֶׁהוּחְזַק כְּתָב יָדוֹ בְּבֵית דִין, וְקָא פַּרְשֵׁי רַבָּנָן – ופירשו רבותינו, דהיינו כְּגוֹן שֶׁהוּחְזַק אוֹתוֹ הַכְּתָב עַצְמוֹ בְּבֵית דִין קוֹדֶם שֶּׁנַּעֲשָׂה גַּזְלָן, ובודאי לא נחתם השטר לאחר שנעשה גזלן, ומכל מקום כיון שאין ידוע שזו חתימתו אינו נאמן להעיד על כך לאחר שנעשה גזלן, ואילו אחרים נאמנים על כך.

הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה חֲתָנוֹ, וחתם עדותו בשטר, וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, הוּא עצמו אֵינוֹ מֵעִיד עַל כְּתַב יָדוֹ, כיוון שקרוב פסול לעדות, אֲבָל אֲחֵרִים מְעִידִין, ובזה אין צורך שיוחזק כתב ידו בבית דין, כיון שאין הקרוב חשוד לשקר, אלא גזירת הכתוב היא שקרוב פסול, ואם אחרים מעידים שזהו כתב ידו, עדותו שבשטר כשרה.

וְגַרְסִינָן בְּפֶרֶק יֵשׁ נוֹחֲלִין (ב"ב קכח.), הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ בְּעֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, ועדיין לא העיד עבורו, וְנַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, או שהיה פִקֵּחַ [-שומע] כשראה את העדות, וְנִתְחָרֵשׁ קודם שהעיד עליה, פִּיתֵּחַ [-רואה] וְנִסְתַּמָא, שָׁפוּי בדעתו וְנִשְׁתַּטָה, אף שבזמן ראיית העדות היה כשר, עתה הוא פָּסוּל ואינו יכול להעיד עליה, אֲבָל אם הָיָה יוֹדֵעַ לוֹ עֵדוּת עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, וּלאחר ראיית העדות נַעֲשָׂה חֲתָנוֹ, וּלאחר מכן מֵתָה בִּתּוֹ ונעשה רחוק, או שהיה פִקֵּחַ בשעת ראיית העדות, וְנִתְחָרֵשׁ, וְחָזַר וְנִתְפַּקֵחַ, ובא להעיד עתה, או שהיה שָׁפוּי, וְנִשְׁתַּטָה, וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָה, או פִּיתֵּחַ וְנִסְתַּמָא וְחָזַר וְנִתְפַּתֵחַ, כָּשֵׁר להעיד עתה, זֶה הַכְּלָל, כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ [-ראיית העדות] בְּכַשְׁרוּת, וְסוֹפוֹ [-הגדת העדות] בְּכַשְׁרוּת, הרי זה כָּשֵׁר.

שַׁמְעִינָן מִיהָא – ועל כל פנים יש ללמוד מדברי הגמרא שם, דְּהֵיכָא [-שבאופן] דִּתְחִלָּתוֹ בְּפַּסְלוּת, אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפוֹ בְּכַשְׁרוּת, פָּסוּל. וּתְנָן נַמִּי בְּהֶדְיָא – וכן שנינו בפירוש במשנה בכתובות (יח:), הָעֵדִים שֶׁאָמְרוּ כְּתַב יָדֵינוּ הוּא זֶה החתום בשטר, אֲבָל אֲנוּסִים הָיִינוּ באותן חתימות, ולא היה המעשה באמת, או קְטַנִּים הָיִינוּ באותה שעה, או פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים, כיון שאין דרך אחרת לקיים את השטר אלא על פיהם, הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אַלְּמָא – ועל כל פנים מוכח, דכָל הֵיכָא דִפְּסוּלִים מֵעִיקָּרָא – שבכל מקום שהיו פסולים בתחילה, בעת חתימת השטר, אַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא כְּשֵׁרִים נִינְהוּ, לֹא מְקַבְּלָא סַהֲדוּתְהוֹן בְּהַהִיא סָהֲדוּתָא – אין מקבלים את עדותם על אותה עדות שראו כשהיו פסולים, אף באופן שגם עתה הם אומרים שאכן היה המעשה באמת, הוֹאִיל וּמֵעִיקָּרָא – כיון שבתחילה, כַּד אִתְמַסְרָא לַהוֹן הַהִיא עֵדוּת – בזמן שנמסרה להם אותה עדות, לחתום עליה בשטר, לָאו בְּנֵי עֵדוּת הָווּ – היו פסולים לעדות. הִלְכָּךְ – ולכן, הַהוּא בָּעֲיָא דְּאִיבַּעְיָא קַמֵּיהּ גְּאוֹנֵי – אותה שאלה שנשאלה לפני הגאונים, בְּעִנְיַן מִי שֶׁצִּוָּה בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ כיצד לנהוג בנכסיו, והיו דבריו בִּפְנֵי אדם שהוא קָרוֹב לוֹ – למת עצמו, וְרָחוֹק מִבָּנָיו, האם עֵדוּתוֹ כְּשֵׁרָה כיון שעתה כשהוא בא להעיד עבור הבנים הרי הוא רחוק מהם, אִם לֹא – או שאינו נאמן כיון שבשעת שמיעת העדות היה קרוב למצוה, וְקָא פָּשִׁיט לְהוּ דְאִיכְשֵׁרָה לְהוּ – ופשטו ספק זה ואמרו שעדותו כשרה, לֹא דַּיְקָא – אין תשובה זו מדוקדקת, דְּכֵיוָן דִּבְעִידָּנָא דְאִימְסְרֵי לְהוּ הַהוּא סָהֲדוּתָא הַוָה פָּסוּל לְהוּ – שכיון שבזמן שנמסרה לו העדות היה פסול להעיד עליה, שהרי היה קרובו של המצוה, הַשְׁתָּא נָמֵי – אף עתה, שמת המצוה, מכל מקום פְּסוּלֵי.