מסכת עירובין, פרק ד, שיעור 57

משנה

מִי שֶׁיָצָא חוּץ לַתְּחוּם אַפִילוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס בחזרה לתוך התחום, אלא הולך רק ארבע אמות לכל צד. ואף ששלש מאותם ארבע אמות מובלעות בתוך התחום, אין זה נחשב כאילו חזר לתחום וילך כרצונו, אלא מהלך רק באותם ארבע אמות שהתירו לו. רַבִּי אֶלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אם יצא חוץ לתחום שְׁתַּיִם, כלומר, אם נמצא הוא בשתי אמות הסמוכות לתחום, יִכָּנֵס – רשאי לחזור ולהכנס לתוך התחום, כיון שאותן שתי אמות מובלעות בתוך התחום [שהרי לדעת רבי אליעזר יש לו במקומו ארבע אמות, שהן שתי אמות לכל צד], וכיון שמותר לו ללכת באותן שתי אמות, ועל ידי זה נכנס הוא לתוך התחום, הרי הוא כמי שלא יצא כלל. אבל אם יצא מתחום שבת מרחק של שָׁלֹש אמות, כלומר, שנמצא הוא באמה השלישית, לֹא יִכָּנֵס, כיון שאינו יכול לחזור בהיתר לתוך התחום.

מִי שֶׁהֶחְשִׁיך לוֹ חוּץ לַתְּחוּם – מי ששהה מחוץ לתחום שבת של העיר בעת שנכנסה שבת, אַפִילוּ כלו אלפיים אמה של מקום שביתתו במרחק של אַמָּה אַחַת מהעיר, לֹא יִכָּנֵס לעיר בשבת, שהרי אסור לו להלך יותר מאלפיים אמה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אם היה במרחק של חֲמֵשׁ עֶשְׁרֵה אַמּוֹת מהסימן של סוף תחום שבת, יִכָּנֵס לעיר בשבת, ואף שגם רבי שמעון מודה שאסור להלך יותר מאלפיים אמה, מכל מקום יכול לסמוך על כך שאין הסימון מדוייק, שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת – שאותם הממונים על מדידת תחום שבת וסימון המקום, אינם מדייקים את מקום הנחת הסימן, אלא להיפך, מניחים את הסימן חמש עשרה אמה לפני המקום האמיתי שמסתיים בו תחום שבת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין, ובגמרא יבואר מי הם הטועים.

גמרא

שנינו במשנה בדעת רבי שמעון שאין המודדים ממצין את המידות, מפני הטועים. מבארת הגמרא, תַּנָּא – שנינו בברייתא, מִפְּנֵי טוֹעֵי הַמִּדָּה – מחמת הטעות שיש למודדים [שהרי יבואר להלן (פרק חמישי) שמודדים תחום שבת רק בחבלים בני חמישים אמה [שניתן למותחם היטב], וכיון ששני בני אדם אוחזים בשני קצוות החבל, מתמעט משיעור החבל מקום אחיזת שתי ידים, והיינו שנים ורבע טפחים [אך המודדים אינם מורידים שיעור זה, אלא מחשיבים זאת כחמישים אמה שלמות], ובאלפיים אמה יש ארבעים מדידות חבל, נמצא שיש להפחית ממידת אותם 'אלפיים אמה' שיעור תשעים טפחים, שהם חמש עשרה אמה (רבינו יהונתן, ורש"י בפירושו השני)].

פוסק הרי"ף: וְהִלְכְתָא כְּתַנָּא קַמָּא – והלכה כדברי תנא קמא במשנתנו, שאפילו אם הגיע למרחק אמה אחת מתחום שבת, אינו נכנס לעיר בשבת, ואינו סומך על טעות המודדים.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא, אדם שהחשיך עליו היום כאשר רַגְלוֹ אַחַת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְרַגְלוֹ אַחַת חוּץ מִן הַתְּחוּם, יִכָּנֵס – רשאי להכנס לעיר בשבת. ויש ללמוד כן מהפסוק, דִּכְתִיב (ישעיה נח, יג) 'אִם תָּשִׁיב מִשַׁבָּת רַגְלֶךָ', והרי 'רַגְלֶיךָ' קָרֵינָן, בלשון רבים, שאם אתה עומד עם שתי רגליך חוץ לתחום, תמנע מלהכנס לתחום, מפני כבוד השבת, אבל אם רגל אחת כבר היתה בתוך התחום, מותר להכניס אף את השניה ולהכנס לעיר.

סְלִיקוּ לְהוּ מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ