מסכת עירובין, פרק ז, שיעור 85

המשניות שלפנינו עוסקות בחצרות הסמוכות זו לזו, ויבואר בהן מתי מערבות שתי החצרות יחד, ומתי אינן רשאיות לערב יחד:

משנה

חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת – שתי חצרות המופרדות זו מזו בכותל, ויש חלון באותו כותל שדרכו ניתן להעביר חפצים מחצר לחצר, אם היה גודל החלון לכל הפחות אַרְבָּעָה טפחים עַל אַרְבָּעָה טפחים, שזהו שיעור פתח הראוי למעבר, בְּתוֹךְ גובה עֲשָׂרָה טפחים מהקרקע, שזהו שיעור שנוח להשתמש בו, אם רצו שתי החצרות, מְעָרְבִין שְׁנַיִם – שני עירובים, כל חצר בפני עצמה, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין עירוב אֶחָד לשתי החצרות, כיון שהחלון מחבר ביניהם [אמנם אינו נחשב חיבור גמור עד כדי כך שיהיו חייבים לערב יחד].

היה החלון פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה טפחים, שאין כאן שיעור פתח חשוב, אוֹ שהיה החלון בגובה הכותל לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טפחים, שאין נוח להשתמש בו [שהרי אפילו מחיצה בגובה עשרה טפחים בלבד, חוצצת לגמרי, כיון שהמעבר שמעליה אינו נח לשימוש, וכל שכן אם הכותל בנוי למעלה מעשרה, ואף שיש בו חלון], הרי הכותל מפריד לגמרי בין שתי החצרות, ומְעָרְבִין שְׁנַיִם, כל חצר בפני עצמה, וְאֵין מְעָרְבִין עירוב אֶחָד לשתי החצרות.

גמרא

שנינו במשנה, 'חלון שבין שתי חצרות, ארבעה על ארבעה בגובה עשרה'. הגמרא מביאה ברייתא בביאור 'גובה עשרה' האמור במשנה: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, כֻּלּוֹ – היה רוב החלון לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טפחים, וּמִקְּצָתוֹ בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה טפחים, אוֹ שהיה כֻלּוֹ [-רובו] בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, וּמִקְּצָתוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, הרי זה כחלון שכולו למטה מעשרה, שהתפרש דינו במשנתנו, שאם רצו מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. מוסיפה הברייתא, וְאִם חַלּוֹן עָגֹל הוּא, כדי שנדע שיש בו שטח של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים, צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בְּהֶקֵפוֹ שִׁיבְסַר נְכֵי חוּמְשָׁא – שבעה עשר טפחים פחות חמישית טפח, דְּקַיְימָא לָן – שהרי מקובל בידינו חישוב זה, כָּל עיגול שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, יֵשׁ בּוֹ רֹחַב טֶפַח, הִלְכָּךְ בָּעֵינַן לְמֶהֱוֵי בֵּיהּ הֶקֵּף דְּהַאי חַלּוֹן שִׁיבְסַר נְכֵי חוּמְשָׁא – ולכן יש צורך שיהא בהיקפו של החלון העגול שבעה עשר טפחים פחות חמישית טפח, כִּי הֵיכִי דִּלֶהֱוֵי בֵּיהּ – כדי שיהא בקוטר העיגול [-הקו הישר בחלקו הרחב ביותר של החלון] רֹחַב חֲמִשָּׁה טְפָחִים וּשְׁלֹשָׁה חֻמְשֵׁי טֶפַח, דְּכִי בָּצְרַת מִינֵּיהּ – כדי שכאשר תפחית משיעור זה שְׁמוֹנָה חֻמְשִׁין של טפח [כלומר טפח ושלש חמישיות], דְּאִינּוּן תְּרֵי חוּמְשֵׁי – שזהו שיעור שתי חמישיות דְּאַרְבָּעָה טְפָחִים [שהרי בארבעה טפחים יש עשרים חמישיות טפח, וחמישית משיעור זה הוא ארבעה חמישיות טפח, ושתי חמישיות משיעור זה הן שמונה חמישיות טפח], והטעם שצריך להפחית שיעור זה הוא כִּדְקַיְימָא לָן – כפי החישוב שמקובל בידינו, שכָּל אַמְּתָא בְּרִבּוּעַ, אַמְּתָא וּתְרֵי חוּמְשֵׁי בַּאֲלַכְסוֹנָהּ – בכל ריבוע של אמה על אמה יש אלכסון של אמה ושתי חמישיות, וכמו כן קוטר העיגול הוא שיעור האלכסון שלו, וממילא כאשר הקוטר של העיגול הוא חמשה טפחים ושלשה חומשים, הָוֵי רֹחַב החַלּוֹן בְּרִבּוּעַ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.