מסכת ערלה, פרק א, משנה א

מסכת ערלה
פרק א, משנה א: הַנּוֹטֵעַ לִסְיָג וּלְקוֹרוֹת, פָּטוּר מִן הָעָרְלָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר הַפְּנִימִי לְמַאֲכָל וְהַחִיצוֹן לִסְיָג, הַפְּנִימִי חַיָּב, וְהַחִיצוֹן פָּטוּר:

נאמר בתורה (ויקרא יט כג-כה) 'וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה', וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם'.

פרק א, משנה א: הַנּוֹטֵעַ אילן מאכל לִסְיָג – לעשותה כגדר לשדהו, וּלְקוֹרוֹת – או כדי להשתמש בענפי העץ כקורות לבניה וכדומה, ואינו נוטע לשם אכילת הפירות, פָּטוּר מִן הָעָרְלָה, ופירות העץ מותרים באכילה גם בשלש השנים הראשונות לנטיעתו, כיון שנאמר 'וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל', ללמד שרק עץ העומד לאכילה נוהגים בו דיני ערלה. רַבִּי יוֹסֵי מוסיף ואוֹמֵר, אֲפִלּוּ באותו אילן עצמו, אם אָמַר האדם שהַפְּנִימִי – הענפים הפנימיים יהיו לְמַאֲכָל, וְהַחִיצוֹן לִסְיָג, הַפְּנִימִי חַיָּב בערלה, וְהַחִיצוֹן פָּטוּר.