מסכת ערלה, פרק א, משנה ו

משנה ו: נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְשֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִנְטִיעוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט. וְאִם לָקַט, יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם:

משנה ו: נְטִיעָה שֶׁל עָרְלָה וְכן נטיעה שֶׁל כִּלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁנִּתְעָרְבוּ בִנְטִיעוֹת של היתר, ואינו יודע כעת איזו היא הנטיעה האסורה, הֲרֵי זֶה לֹא יִלְקֹט פירות שום נטיעה, שכיון שאינו יודע איזו היא האסורה, הרי כולן אסורות, ואין אומרים שהנטיעה של האיסור תתבטל ברוב, כיון שהיא קבועה במקומה, ובדבר הקבוע במקומו אין ביטול ברוב, אלא הרי זה כ'מחצה על מחצה'. וְאִם לָקַט, הרי עתה כבר פרשו הפירות ממקום גידולם, והולכים בהם אחרי הרוב, ולכן יַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתַיִם – אם שיעור הפירות האסורים הוא רק אחד ממאתים, וכגון שיש שם מאה תשעים ותשע נטיעות של היתר ונטיעה אחת של איסור, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לִלְקֹט ולבטל את האיסור, שהרי אסור לבטל איסור לכתחילה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף לכתחילה מותר הדבר, שיִתְכַּוֵּן לִלְקֹט וְיַעֲלֶה בְאֶחָד וּמָאתָיִם, כיון שדין זה שאין מבטלים איסור לכתחילה הוא מדרבנן, ולא גזרו כן במקום שאינו שכיח, ודבר זה אינו מצוי שיטע אדם נטיעה של ערלה בתוך כרמו בלא שיעשה בה סימן, שהרי אוסר בכך את הכרם כולו, ואין חוששים שיעשה כן מתחילה על דעת כן שתתערב ותתבטל ברוב.