מסכת ערלה, פרק א, משנה ח
משנה ח: עַנְקוֹקְלוֹת, וְהַחַרְצַנִּים, וְהַזַּגִּים, וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶם, קְלִפֵּי רִמּוֹן וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִים, אֲסוּרִים בָּעָרְלָה, וּבָאֲשֵׁרָה, וּבַנָּזִיר, וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי. וְהַנּוֹבְלוֹת, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת:
משנה ח: עַנְקוֹקְלוֹת – ענבים שנשרו מהעץ קודם שהגיעו לשליש הבשלתם, וְהַחַרְצַנִּים – גרעינים שבתוך הענבים, וְהַזַּגִּים – קליפות הענבים, וְהַתֶּמֶד שֶׁלָּהֶם, והיינו שנתן מים על גבי שמרים או חרצנים וזגים, שיש במים אלו טעם יין, קְלִפֵּי רִמּוֹן, וְהַנֵּץ שֶׁלּוֹ – הפרח שבראשו, קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, וְהַגַּרְעִינִים של כל סוגי הפירות, אֲסוּרִים בָּעָרְלָה, כיון שנאמר 'את פריו', ולשון 'את' באה לרבות את החלקים הטפלים לפרי, וּבָאֲשֵׁרָה – אם צמחו באילן של עבודה זרה, הרי הם בכלל האיסור, וּבַנָּזִיר – אסורים הם באכילה לנזיר, וּמֻתָּרִין בָּרְבָעִי – אין נוהג בהם דין נטע רבעי שיש לאוכלו בקדושה בירושלים, כיון שאין מתקדש בקדושה זו אלא דבר הראוי לאכילה. וְהַנּוֹבְלוֹת – פירות שנשרו מהאילן קודם סיום הבשלתם, אך הבשילו לפחות שליש, כֻּלָּן אֲסוּרוֹת, בין בערלה, בין ברבעי, בין באשירה ובין בנזיר.
