מסכת ערלה, פרק ג, משנה א
פרק ג, משנה א: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִקְלִפֵּי עָרְלָה, יִדָּלֵק. נִתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:
פרק ג, משנה א: בֶּגֶד שֶׁצְּבָעוֹ בִקְלִפֵּי פירות עָרְלָה, כגון קליפות של רימונים או אגוזים, שאף קליפות אלו אסורות בהנאה, יִדָּלֵק – יש לשורפו, כיון שצבע זה אסור בהנאה, ואסור להשתמש בו. נִתְעָרֵב הבגד בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּם יִדָּלֵקוּ – כל הבגדים אסורים בהנאה וטעונים שריפה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, כיון שהוא סובר שבגד הוא דבר חשוב, שדרכו להימנות ולהמכר בפני עצמו, ודבר כזה אינו בטל ברוב כלל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יַעֲלֶה בְּאֶחָד וּמָאתָיִם – אם התערב במאתים בגדים של חולין, הרי הוא מתבטל בהם ומותר בהנאה, וכשיטתם להלן (משנה ז) שיש רק ששה דברים מסוימים שיש להם חשיבות ואינם בטלים ברוב, אך בגד אינו אחד מהם, ולכן הוא מתבטל ברוב, וכשם שכל איסורי ערלה מתבטלים במאתים, כך בגד זה שנצבע בקליפי ערלה, מתבטל במאתים.
