מסכת פרה, פרק ה, משנה א

פרק ה, משנה א: הַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס לְחַטָּאת, טוֹבֵל וְלָן עַל הַכִּבְשָׁן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִן הַבַּיִת הוּא מֵבִיא וְכָשֵׁר, שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַחַטָּאת. וּבַתְּרוּמָה, פּוֹתֵחַ אֶת הַכִּבְשָׁן וְנוֹטֵל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִן הַסֵּדֶר הַשְּׁלִישִׁי:

פרק ה

בתחילת פרק זה יבוארו דיני הטהרה השונים שיש לנהוג בכלים המיועדים לקידוש מי חטאת, ובהמשך יבוארו דיני קידוש מי חטאת עצמם.

משנה א: הַמֵּבִיא כְּלִי חֶרֶס מבית האומן, שבדרך כלל הוא עם הארץ, לְהניח בו אפר או מי חַטָּאת, אף שאדם זה הוא 'חבר' ומוחזק כטהור, הרי הוא טוֹבֵל טבילה מיוחדת לטהרת מי חטאת (שהרי תקנו חכמים מעלה מיוחדת לענין זה, שכל אדם נחשב כטמא לגבי מי חטאת עד שיטבול טבילה מיוחדת לשם כך), וְלָן עַל הַכִּבְשָׁן – עליו להשגיח על כלי החרס הנעשים בכבשן שלא נטמאו על ידי עם הארץ, משעה שנגמרה מלאכתם והם ראויים לקבל טומאה, ולכן אם בערב עדיין אין הכלים מוכנים עליו ללון על פתח הכבשן, כדי לוודא שהאומן, שהוא עם הארץ, לא נגע בכלים במשך הלילה, ולמחרת יוציא החבר בעצמו את הכלים מהכבשן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אין צורך בכך, אלא אַף מִן הַבַּיִת הוּא (-אותו אומן עם הארץ) מֵבִיא כלי לצורך מי חטאת, וְכָשֵׁר לכך, אם מעיד האומן ששמרו בטהרה לצורך מי חטאת, לפי שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִים עַל הַחַטָּאת, כיון שאף עמי הארץ נזהרים בכך.

וּבַתְּרוּמָה, אם בא החבר ליטול כלי חרס מעם הארץ לצורך תרומה, הרי הוא פּוֹתֵחַ אֶת הַכִּבְשָׁן וְנוֹטֵל, ואף שקודם שבא לשם כבר נגמרה מלאכתם קודם לכן והיו ראויים לקבל טומאה, כיון שעדיין לא נפתח הכבשן ויש אבק על גבי הכלים, הרי זו נחשבת כראיה שלא נגע עם הארץ בכלים ואין חוששים לכך, ואף לדעת תנא קמא המחמיר בכלי המיועד למי חטאת, לא החמירו כך בתרומה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אף כשנוטל מהכבשן לצורך תרומה, לא יטול מהכלים המונחים בפתח הכבשן ממש, מחשש שנגע בהם עם הארץ, אלא יטול מִן הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אף מן הסדר השני לא יטול, אלא מִן הַסֵּדֶר הַשְּׁלִישִׁי.