מסכת פרה, פרק ו, משנה ה

משנה ה: הַמְפַנֶּה אֶת הַמַּעְיָן לְתוֹךְ הַגַּת, אוֹ לְתוֹךְ הַגֵּבִים, פְּסוּלִים לַזָּבִים וְלַמְצֹרָעִים וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ בְכֶלִי:

משנה ה: הַמְפַנֶּה אֶת מי הַמַּעְיָן על ידי חפירת תעלה המוליכה את המים מהמעיין לְתוֹךְ הַגַּת (-חפירה באדמה הנעשית בדרך כלל לקיבול היין מהיקב), אוֹ לְתוֹךְ הַגֵּבִים – חפירות האדמה העשויות למילוי מים, הרי מים אלו פְּסוּלִים לַזָּבִים הצריכים לטבול במים חיים, וְלַמְצֹרָעִים, הזקוקים למים חיים להזאת דם הציפור, וּלְקַדֵּשׁ בָּהֶן מֵי חַטָּאת, שאין הקידוש נעשה אלא במים חיים, כיון שלאחר שבאו המים מהמעיין לחפירה אחרת באדמה שוב אינם 'מים חיים', ואף על פי שלצורך הזאה על זב או קידוש מי חטאת אין נוטלים מים מהמעיין עצמו, אלא נותנים אותם תחילה לכלי, כאן אין הדבר מועיל, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְמַלְּאוּ המים בְכֶלִי, וחפירה באדמה אינה נחשבת 'כלי' לענין זה, ולכן אי אפשר לקדש את המים בעודם בחפירה, ואף לא להשתמש בהם לצורך הזאת הזב.