מסכת פרה, פרק ז, משנה ה

משנה ה: הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, פָּסוּל. נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן שֶׁל חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר:

משנה ה: הַמְמַלֵּא מים לוֹ וּלְחַטָּאת – דלי אחד עבור צרכי עצמו בביתו, ודלי אחד לקדש בו מי חטאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה, וְקוֹשְׁרוֹ בָאֵסֶל – במוט שנושאים בקצוותיו שני דליים, וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת. וְאִם מִלֵּא את הדלי שֶׁל חַטָּאת תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ מִלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ, הרי המילוי של עצמו נחשב כמלאכה, ופָּסוּל, שהרי עשה מלאכה של מילוי מים לעצמו בין שאיבת מי חטאת לבין קידושם, ובאופן שמילא תחילה את של עצמו ואחר כך את של חטאת, שהמים של חטאת כשרים, הרי זה נוֹתֵן אֶת שֶׁלּוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְאֶת שֶׁל חַטָּאת לְפָנָיו, כדי שלא יסיח דעתו מהם, ואין זה נחשב שעושה מלאכה בכך שנושא את המים של עצמו באותו זמן, כיון שאינו מאריך את הדרך מחמת כן, ועוד, שהרי אי אפשר ליטול דלי אחד בלבד באסל בלא שיהיה דלי אחר כנגדו. וְאִם נָתַן אֶת שֶׁל חַטָּאת לַאֲחוֹרָיו, פָּסוּל, כיון שיש בכך היסח הדעת משמירתם. אמנם אם הָיוּ שְׁנֵיהֶן – שני הדליים שֶׁל מי חַטָּאת, נוֹתֵן אֶחָד לְפָנָיו וְאֶחָד לַאֲחוֹרָיו, וְכָשֵׁר, מִפְּנֵי שֶׁאִי אֶפְשָׁר שיסיח דעתו מהדלי שמאחוריו, שכיון ששומר ואינו מסיח דעתו מהדלי שלפניו, זוכר תמיד שיש גם דלי מאחוריו של מי חטאת, ואינו מסיח דעתו ממנו.