מסכת קדושין, פרק א, משנה ד
משנה ד: בְּהֵמָה גַסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וִהַדַּקָה בְּהַגְבָּהָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְהֵמָה דַקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה:
בְּהֵמָה גַסָּה, כגון שור ופרה, נִקְנֵית בִּמְסִירָה, על ידי שהמוכר מוסר את הבהמה ליד הקונה, בחבל הכרוך בה וכדומה. וְהבהמה הַדַּקָה, כגון כבש או עז, נקנית בְּהַגְבָּהָה – על ידי שמגביה אותה שלשה טפחים מהקרקע, ואינה נקנית במשיכה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְהֵמָה דַקָּה אינה צריכה דווקא הגבהה, אלא נִקְנֵית אף בִּמְשִׁיכָה, כיון שקשה להגביהה מן הארץ.
"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
