מסכת קדושין, פרק ב, משנה י

משנה י: הַמְקַדֵּשׁ בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת וּבְמַתָּנוֹת וּבְמֵי חַטָּאת וּבְאֵפֶר חַטָּאת, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל:

הַמְקַדֵּשׁ אשה בִּתְרוּמוֹת, וּבְמַעַשְׂרוֹת, וּבְמַתָּנוֹת כהונה, כגון זרוע לחיים וקיבה, הניתנים לכהן מכל בהמת חולין שנשחטת, וּבְמֵי חַטָּאת – מים שנשאבו לצורך הכנת מי הזאה של פרה אדומה, וּבְאֵפֶר חַטָּאת – אפר פרה אדומה, הֲרֵי זוֹ מְקֻדֶּשֶׁת, כיון שכל הדברים הללו שווים ממון, וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל שירש מאבי אמו הכהן תרומה, הרי היא שלו ויכול לקדש בזה אשה (אבל ישראל המפריש מתבואתו תרומה, אף שהוא רשאי להחליט לאיזה כהן לתת את התרומה, אך אין התרומה שלו, ואינו יכול לקדש בה).