מסכת ראש השנה, פסקי הלכות, פרק א (א)

(פסקי ההלכות הם על פי ההלכות שנלמדו ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. הנודר להביא קרבן, להקדיש דבר או לתת צדקה, ואינו מקיימו, עובר בעשה ובלא תעשה, ובית דין מצווים לכפותו לקיים את נדרו.

ב. הנודר לתת צדקה, ויש עניים לפניו ואינו נותן להם מיד, הרי הוא עובר ב'בל תאחר'.

ג. אחד בתשרי הוא 'ראש השנה' למנין שנות השמיטה והיובלות.

ד. נטיעה שניטעה ארבעים וארבעה ימים קודם אחד בתשרי, נחשב כאילו עברה עליה שנה אחת משנות הערלה, ובט"ו בשבט של השנה השלישית מותרים הפירות באכילה.

ה. אחד בתשרי הוא 'ראש השנה' למעשר ירקות, שאין מעשרים ממה שנלקט לאחר יום זה על מה שנלקט קודם לכן.

ו. ט"ו בשבט הוא 'ראש השנה' למעשר פירות האילן, שאין מעשרים מפירות שחנטו קודם זמן זה על פירות שחנטו אחר כך.

ז. הנודר שלא יהנה מחברו 'שנה', נאסר בהנאתו שנים עשר חודש מיום ליום. ואם נדר שלא יהנה ממנו 'שנה זו', אסור בהנאתו עד סוף חודש אלול בלבד.

ח. מצוה מן המובחר לתקוע בראש השנה בשופר של איל, כדי להזכיר עקידת יצחק אבינו, שהוקרב תמורתו איל.

ט. בראש השנה תוקעים את כל סדר התקיעות פעמיים, לפני תפילת מוסף, ופעם נוספת בתוך התפילה בסדר אמירת פסוקי מלכויות זכרונות ושופרות, ועושים כן שתי פעמים כדי לבלבל את השטן שלא יקטרג.

י. שלשה דברים מזכירים עוונותיו של אדם: המהלך במקום סכנה, הבטוח שתפילתו נשמעת ומקובלת, והמוסר דינו לשמים על חבירו, באופן שיכול לתובעו בדיני אדם.

יא. ארבעה דברים קורעים גזר דינו הרע של האדם: צדקה, תפילה, שינוי השם, ושינוי מעשיו לטובה. ויש אומרים אף שינוי מקום.

יב. חייב אדם להקביל פני רבו ברגל.

יג. אדם שחזר בתשובה לפני מותו, אין מזכירים לו שום עוון מעוונותיו, אלא הקדוש ברוך הוא מוחל לו על הכל, ומושיבו במחיצתם של צדיקים.

יד. אדם שחטא (ולא חזר בתשובה), שלשת חטאיו הראשונים אינם נכתבים, אלא ה' מעבירם, ואמנם אם בסוף היו עוונותיו מרובים מזכויותיו, נענש גם על עוונות אלו.