מסכת ראש השנה, פרק א, שיעור 5

תַּנְיָא בברייתא, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת (-קבוצות) הֵן לְיוֹם הַדִּין הגדול שלעתיד לבא, לאחר תחיית המתים, שנאמר בו (מלאכי ג כג) 'הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא', כת אַחַת שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים, שזכויותיהם מרובות מעוונותיהם, וְאַחַת שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים, שעוונותיהם מרובים מזכויותיהם, וְאַחַת שֶׁל בֵּינוֹנִים. צַדִּיקִים גְּמוּרִים, נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִין לְאַלְתַּר לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וּרְשָׁעִים גְּמוּרִים נִכְתָּבִין וְנֶחְתָּמִים לְאַלְתַּר לְגֵהִינָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל יב ב) 'וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם'. בֵּינוֹנִים, שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּזְכֻיּוֹתֵיהֶם שְׁקוּלִין, יוֹרְדִין תחילה לְגֵהִינָם, וּמְצַפְצְפִין – צועקים ובוכים מייסוריהם שעה אחת, וְעוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג ט) 'וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ, וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף, וּבְחַנְתִּים כִּבְחֹן אֶת הַזָּהָב', וַעֲלֵיהֶם אָמְרָה חַנָּה בשירתה (שמואל א' ב ו) 'ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל', שאותם בינוניים יורדים ל'שאול', שזהו הגהינם, ועולים משם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נאמר במידותיו של הקדוש ברוך הוא (שמות לד ו) 'וְרַב חֶסֶד', והואיל ואותם בינוניים שקולים בזכויותיהם ועוונותיהם, מַטֶּה הקדוש ברוך הוא את הכף כְּלַפֵּי חֶסֶד, ואינם יורדים כלל לגיהנם, וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד בתהילים (קטז א) 'אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי', וַעֲלֵיהֶן נֶאֶמְרָה כָּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ, שנאמר בה 'דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ', כלומר, אף שאני 'דל' במצוות, ואין הם מרובות מהעונות, יושיעני ה'.

מוסיפה הגמרא, אותם 'בֵּינוֹנִים', דְּקָאָמְרֵי – שאמרו עליהם בֵּית הִלֵּל את הפסוק 'וְרַב חֶסֶד', שהקדוש ברוך הוא מַטֶּה את דינם כְּלַפֵּי חֶסֶד, היינו דַּוְקָא אותם שֶׁאֵין בִּכְלַל עֲוֹנוֹתֵיהֶן עֲוֹן 'פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן', וּמַאי נִיהוּ – ואיזה הוא עוון שמחמתו מכונה האדם 'פושע ישראל בגופו', זהו קַרְקַפְתָּא דְּלֹא מַנַּח תְּפִלִּין מֵעוֹלָם – אדם שלא הניח כל חייו תפילין, או שלא קרא קריאת שמע מעולם, וכן שאר מצוות עשה שבגופו, שלא עשאן מעולם. אֲבָל אִם בִּכְלָל מֶחֱצָה עֲוֹנוֹתֵיהֶם עֲוֹן פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, הרי הם יוֹרְדִים לְגֵהִינָם, וְנִידּוֹנִים בּוֹ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְצַפְצְפִין וְעוֹלִין, כְּדִכְתִיב (זכריה יג ט) 'וְהֵבֵאתִי אֶת הַשְּׁלִשִׁית בָּאֵשׁ' וגו', וַעֲלֵיהֶן אָמְרָה חַנָּה 'ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה' וגו'. אֲבָל מִי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְרוּבִּין מִזְּכֻיּוֹתָיו, וּבִכְלָלָן – ובכלל עוונותיו עֲוֹן פּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל בְּגוּפָן, (והן) (וְכֵן פּוֹשְׁעֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְכֵן) עוֹבְרֵי עֲבֵירָה, כְּגוֹן עֲרָיוֹת, יוֹרְדִין לְגֵהִינָם, וְנִידּוֹנִין בָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה, וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת, וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג כא) 'וְעַסּוֹתֶם (-תעשו כעיסה את ה)רְשָׁעִים, כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם בַּיּוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה, אָמַר ה' צְבָאוֹת'. אֲבָל הַמִּינִים – הכופרים בה' ואומרים שיש שתי רשויות למעלה, וְהַמּוּמָרִים, וְהַמָּסוֹרוֹת – המוסרים ממון ישראל לגויים, וְהָאֶפִּיקוֹרְסִין – המבזים תלמידי חכמים, וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתּוֹרָה, וְשֶׁכָּפְרוּ בַּתְּחִיַּת הַמֵּתִים, וְשֶׁפָּרְשׁוּ מִדַּרְכֵי צִבּוּר, וְשֶׁנָּתְנוּ חִתִּיתָם – פחדם בְּאֶרֶץ הַחַיִּים, וְהֵן הַפַּרְנָסִין הַמַּטִילִין אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְשֶׁחָטְאוּ וְהֶחְטִיאוּ אֶת הָרַבִּים, כְּגוֹן יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַחֲבֵירָיו, יוֹרְדִים לְגֵהִינָם, וְנִידּוֹנִין בָּהּ לְדוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו כד) 'וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפֹּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל בָּשָׂר'.

אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, כָּל פַּרְנָס הַמַּטִּיל אֵימָה יְתֵירָה עַל הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵינוֹ רוֹאֶה בֶּן תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לז כד) 'לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים, לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב', כלומר, בגלל שפחדו ממנו האנשים, לא יזכה לראות בבניו חכמי לב, והיינו תלמידי חכמים.

הגמרא דנה עתה במידותיו של הקדוש ברוך הוא, הכתובות בתורה. נאמר בפסוק (מיכה ז יח) 'נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע', תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל – שנו ברייתא זו בבית מדרשו של רבי ישמעאל, הקדוש ברוך הוא מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכָךְ הִיא הַמִּדָּה. ומבאר הרי"ף, פֵּירוּשׁ, אָדָם יָשָׁר וְתָמִים בִּדְרָכָיו, אִם נִכְשַׁל בְּחֵטְא, וַעֲדַיִן לֹא בָּא חֵטְא לְיָדוֹ מֵעוֹדוֹ עד עתה, אוֹתוֹ הַחֵטְא אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹתְבוֹ עָלָיו, אֶלָּא מַעֲבִירוֹ, וְכָךְ הִיא מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא לְחַיְּיבוֹ מִתְּחִלָּה על החטא הראשון, כְּדִכְתִיב (איוב לג כט) 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר', והיינו שבשלש הפעמים הראשונות אין הקדוש ברוך הוא מחשיב לו זאת לעוון (ועל פסוק זה אמרו 'וכך היא המידה'). אָמַר רָבָא, וְאותו עָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק, אלא נשמר לענין זה דְּאִי אִיכָּא רוּבָּא עֲוֹנוֹת – שאם יש לו רוב עוונות מלבד שלשת הראשונים, מִיחַשֵּׁיב בַּהֲדַיְהוּ – אף אותם שלשה עוונות ראשונים נחשבים בכללם, ונענש עליהם.

פֵּירוּשָׁא אַחֲרִינָא לַגָּאוֹן – פירוש אחר בענין זה לרב האי גאון, וְשֶׁשָּׁאַלְתֶּם, מהו ביאור הָא דְּתַנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל 'מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְכָךְ הִיא הַמִּדָּה', ואָמַר רָבָא וְעָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק, כך הוא פירוש הדברים, הָא דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל קַיְימָא – מדובר בְּאָדָם יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁהוּא קָבוּעַ בַּעֲשִׂיַּית מִצְווֹת, וְשׁוֹמֵר עצמו מלעבור עבירות החֲמוּרוֹת, וּבְעִתִּים (-ולפעמים) חוֹטֵא בְּעבירות קַלּוֹת, מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמּו שֶׁהוּא מַעֲבִיר רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וּמוֹחֲלוֹ, וּבְתוֹרַת צַדִּיקִים הוּא – ונחשב אותו אדם כאחד הצדיקים, וְעָוֹן עַצְמוֹ אֵינוֹ נִמְחָק, אֶלָּא תָּלוּי וְעוֹמֵד עַד שָׁעָה שֶׁיָּמוּת, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְחַשְּׁבִין את כל מעשיו, ואף את חטאיו הראשונים, אִם זְכֻיּוֹתָיו מְרוּבִּין מֵאוֹתָן הָעֲוֹנוֹת כולם, הֲרֵי עָבְרוּ והתכפרו כל עֲוֹנוֹתָיו רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן, וְאֵינָן חֲשׁוּבִין עָלָיו, וְדוֹמֶה כְּאִילוּ לֹא עֲשָׂאָן. אֲבָל אִם גָּבְרוּ אוֹתָן עֲוֹנוֹת, וְנִמְצְאוּ מַעֲשָׂיו כּוּלָּן כְּשֶׁמִּצְטָרְפִים וְנִשְׁקָלִין זֶה עִם זֶה רוּבָּן חוֹבוֹת, הֲרֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד נֶחְשָׁב, ואף החטאים הראשונים, וְזוֹ הִיא הַמִּדָּה הַמְּנוּיָה בְּדַרְכֵי ה', וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ מִדָּה שִׁשִּׁית שֶׁל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת שֶׁבְּפָרָשַׁת וַיַּעֲבוֹר, 'וְרַב חֶסֶד', בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וּפֵירֵשׁ רַבִּי (יוחנן) (יִשְׁמָעֵאל) שהקדוש ברוך הוא מַעֲבִיר ראשון ראשון.

מוסיף הרי"ף, וְקַיְימָא לָן – ומקובל בידינו, דְּהָנֵּי מִילֵּי כּוּלְהוּ – שכל הכללים הללו נאמרו בִּזְמַן שֶׁמֵּת האדם בְּלֹא לחזור בתְּשׁוּבָה, אֲבָל אִם מֵת בִּתְשׁוּבָה, אֵין מַזְכִּירִין לוֹ שׁוּם דָּבָר מֵעֲוֹנוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לג יב) 'וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ מֵרִשְׁעוֹ', אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל עַל כָּל עֲווֹנוֹתָיו, וְנוֹתְנוֹ בִּמְחִיצָתָן שֶׁל צַדִּיקִים.