מסכת שבועות, פרק ג, משנה ב

משנה ב: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:

משנה ב: אמר האדם 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל', וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אבל אם אמר 'שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין, וּפַת שְׂעוֹרִין, וּפַת כֻּסְּמִין', אין אומרים שהיתה כוונתו רק לפרט מה כלול בשבועתו, שאם כן היה אומר רק 'וכן של שעורים', ומכך שהוסיף ואמר לשון 'פת' בכל אחד מהמינים הללו, מוכח שהיתה כוונתו שתהיה שבועה בפני עצמה על כל אחד מהם, ולכן אם עבר וְאָכַל מכל המינים הללו, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת בפני עצמה.