מסכת שבועות, פרק ג, משנה ד

משנה ד: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל אֹכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, פָּטוּר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר, קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי  אִם אָכַלְתִּי הַיוֹם, וְהוּא אָכַל  נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים ורְמָשִׂים, הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה:

משנה ד: אמר האדם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל אֹכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה, וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, פָּטוּר, כיון שאין כוונתו בשבועתו אלא למינים הראויים לאכילה ושתיה. אמר האדם שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, חַיָּב, כיון שאלו הם מאכלים שמצד עצמם ראויים לאכילה, אלא שהתורה אסרתם, וממילא הם כלולים בלשון שבועתו. ואף על פי שאין איסור חל על איסור, כיון שהאיסור החדש כולל דברים שאינם באיסור הראשון, שהרי הוא אוסר על עצמו בשבועה זו גם מאכלים המותרים מצד עצמם, באופן זה חל האיסור גם על דברים שהיו אסורים קודם לכן. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, כיון שהוא סובר שגם באופן זה אין איסור חל על איסור.

אָמַר האדם 'קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיוֹם' – ייאסר עלי להנות מאשתי אם אכלתי היום, וְהוּא אָכַל באותו יום נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים ורְמָשִׂים, הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה, ואפילו לדעת רבי שמעון, כיון שכאן אין שייך הטעם של 'אין איסור חל על איסור', אלא כיון שהתקיים תנאו, חל הנדר.