מסכת שביעית, פרק ב, משנה ח
משנה ח: רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, פּוֹל הַמִּצְרִי שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה, כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה:
משנה ח: רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁזוּרִי אוֹמֵר, פּוֹל הַמִּצְרִי, שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע בַּתְּחִלָּה – שמתחילת זריעתו היתה כוונתו להשתמש במה שיצמח לזריעה, ולא לאכילה, דינו כַּיּוֹצֵא בָהֶן – כאורז ודוחן ושאר מינים שהוזכרו במשנה הקודמת, שהולכים בהם אחרי ההשרשה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין [-הגסים וגדולים], כַּיּוֹצֵא בָהֶן. רַבִּי אֶלְעָזָר חולק על דברי רבי שמעון ואוֹמֵר, אֲפוּנִין הַגַּמְלוֹנִין, מִשֶּׁתִּרְמְלוּ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה – אם התקשו נעשו כמונחים בתרמיל לפני ראש השנה, הולכים אחרי הזמן שבו תורמלו, ולא אחרי השרשתם [ויש אומרים שרבי אלעזר בא לפרש את דברי רבי שמעון].
