מסכת שביעית, פרק ד, משנה ז
משנה ז: מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית, הַפַּגִּים מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ, אוֹכֵל בָּהֶם פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה. בִּחֲלוּ, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת:
משנה ז: נאמר בתורה לגבי פירות השנה השביעית 'וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה', ולמדו מכך חכמים שפירות שביעית מותרים רק לאכילה, ואסור לגרום להם הפסד, ולכן אסור לאדם לאכול פירות שביעית קודם שהבשילו, שהרי זה כאילו הוא מפסידם. מבררת המשנה, מֵאֵימָתַי אוֹכְלִין את פֵּרוֹת הָאִילָן בַּשְּׁבִיעִית, ומבארת, הַפַּגִּים – פגי התאנה, מִשֶּׁיַּזְרִיחוּ – מזמן שהם מאדימים, שזו תחילת הבשלתם, אף שלא הבשילו לגמרי אוֹכֵל בָּהֶם האדם את פִּתּוֹ בַּשָּׂדֶה, כיון שלא חששו חכמים להפסד מועט, אך אינו רשאי לכונסם לביתו, שזהו הפסד מרובה. בִּחֲלוּ – הבשילו לגמרי, כּוֹנֵס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ. מוסיפה המשנה דין נוסף שזהו שיעורו, וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָהֶם בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ – בשאר השנים שאינם שמיטה, כשהגיעו התאנים להבשלה גמורה, חַיָּב בַּמַּעַשְׂרוֹת, אך לא קודם לכן.
