מסכת שבת, פרק ג, שיעור 91

שנינו במשנה, נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ נִיצוֹצוֹת. תמהה הגמרא, וְהָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ – והרי בכך שהוא מניח את הכלי בשבת לקבל ניצוצות מהנר, הרי נאסר הכלי בטלטול, ואסור לגרום בשבת לכך שייאסר כלי בטלטול, כמו שהתבאר לעיל [ולכן אסרה המשנה להניח כלי תחת הנר כדי שיטפטף לתוכו השמן]. מתרצת הגמרא, אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, נִיצוֹצוֹת, אֵין בָּהֶן מַמָּשׁ, שהרי הם כבים מיד בפוגעם בכלי, וְשָׁרֵי לְטִּלְטוּלֵי – ומותר לטלטל את הכלי אף אחרי שנפלו בו ניצוצות, וְלָא קָא מְבַטֵּל כְּלִי מֵהֵיכָנוֹ – ונמצא שלא ביטל את הכלי מאפשרות השימוש בו.

שנינו במשנה, אף שמותר ליתן בשבת כלי תחת הנר כדי לקבל את הניצוצות, וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. מביאה הגמרא ברייתא בענין זה: תַּנְיָא – שנינו בברייתא, נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת בְּשַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שמותר להניח את הכלי שם בְּעֶרֶב שַׁבָּת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה, ואפילו אם מניח את הכלי עם המים מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאסור ליתן את המים בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְקָרֵב את הכִּיבּוּי של הניצוצות, ואפילו בערב שבת אסור שמא יתן בתוכו מים בשבת ויקרב בזה את כיבוי הניצוצות [לכאורה קשה, שהרי אף ללא נתינת מים, השמן עצמו גורם כיבוי לניצוצות הנופלים בתוכו. וכן קשה איך מותר לתת בערב שבת מים בתחתית הכוסית של השמן, והרי נגרם בכך כיבוי כאשר נגמר השמן. ותירץ הר"ן שכיון שאינו עושה כן מתוך מחשבת כיבוי, אלא נתינת השמן היא לצורך ההדלקה, וכן נתינת המים היא כדי לקרב את השמן לראש הפתילה, אין לחשוש שמא יעשה כך בשבת].

הדרן עלך פרק כירה