מסכת שבת, פרק טז, משניות א-ב

פרק טז, משנה א: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן טְעוּנִים גְּנִיזָה וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר וְתִּיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר אַף לַמְפֻלָּשׁ:
משנה א: כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, והיינו תורה נביאים וכתובים, הכתובים אשורית, ובלשון הקודש, מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה מחצר לחצר באותו מבוי, אף שלא עשו 'שיתופי מבואות' ואסור מדרבנן לטלטל שם, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן, והיינו ספרי נביאים שמפטירים בהם בציבור בבית הכנסת, וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן, והיינו ספרי ה'כתובים', שאין קוראים בהם בציבור, ואפילו על היחידים אסרו לקרוא בהם בשבת, כפי שיבואר להלן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, ואין מצילים אותם בשבת מן הדליקה, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן – בכתובים, בשבת, מִפְּנֵי בִטוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ – כיון שהם מושכים את הלב, ומחמת כן נמנעים מלבא לשמוע את הדרשה.
ממשיכה המשנה ומבארת את דיני הצלת הספרים בשבת: כאשר יש דליקה, מַצִּילִין את תִּיק הַסֵּפֶר יחד עִם הַסֵּפֶר, וְאת תִּיק הַתְּפִלִּין יחד עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן – בתוך התיק, גם מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ – אינו פתוח משני צדדיו, אלא יש לו שלשה מחיצות, ובצד הרביעי יש 'לחי' או 'קורה' להיכר, ואף שלא עשו עירובי חצרות ושיתופי מבואות. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, מותר להציל אַף לַמְפֻלָּשׁ, ובגמרא מבואר שאין הכוונה למפולש ממש, אלא למבוי שאינו מפולש, אך אין לו לחי או קורה בצד הרביעי.
משנה ב: מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה כֵּיצַד נָפְלָה דְלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת בַּשַּׁחֲרִית מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת בַּמִּנְחָה מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת:
משנה ב: במשנה הקודמת התבאר שמותר להציל את כתבי הקודש אפילו לחצר שאינה מעורבת. אמנם שאר דברים אסרו חכמים על האדם להציל מהדליקה אפילו לחצר מעורבת, כיון שחששו שמתוך שהוא בהול להציל את ממונו, יבא לכבות את הדליקה בשבת. אמנם התירו לו להציל דברים מסוימים לצורך אותה שבת:
מַצִּילִין מהדליקה לחצר מעורבת מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, לצורך השבת. מאכל הָרָאוּי לָאָדָם, מצילים לָאָדָם, ומאכל הָרָאוּי לַבְּהֵמָה מצילים לַבְּהֵמָה. והיתר זה הוא באופן שאכן עומד האדם לאכול שלש סעודות, ומבארת המשנה, כֵּיצַד, נָפְלָה דְלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, קודם סעודה ראשונה, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת. נפלה דליקה בַּשַּׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת. נפלה דליקה בִּשעת המִּנְחָה, קודם סעודה שלישית, מצילים מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, כיון שיום השבת ראוי לאכילת שלש סעודות, ומתוך שיודע הוא שמותר לו להציל רק מספר סעודות זה, לא יבא להציל יותר מכך.