מסכת שבת, פרק יב, משנה ד

משנה ד: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִקְרָא בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר:
משנה ד: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד – בהעלמה אחת, כלומר שנעלם ממנו ששבת היום, או שהדבר אסור, ולא נזכר בדבר בין אות אחת לשניה, אלא רק אחרי שסיים את כתיבת שתי האותיות, חַיָּב חטאת [ולהלן (משנה ו) יבואר הדין באופן שכתב שתי אותיות בשתי העלמות].

כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם – צבע העשוי ממין אדמה, בְּסִקְרָא – צבע אדום, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם – מיני צבעים שונים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, ואף אם לא כתב את שתי האותיות סמוכות ממש, אלא עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת – שני קירות הסמוכים זה לזה בזוית, וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס – שני דפים בספר אחד, וכתב אות אחת בדף זה ואות שניה בדף אחר, וּמתוך שהם סמוכים זה לזה, הֵן נֶהְגִּין [-נקראים] זֶה עִם זֶה, חַיָּב.

הַכּוֹתֵב בדיו עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ בברזל, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, לפי שאין דרך כתיבה בכך.