משנה ד: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו לֹא יְגַמַּע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו לֹא יָסוּךְ יַיִן וָחֹמֶץ אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם:
משנה ד: משנתנו ממשיכה לעסוק בדיני רפואה בשבת:
הַחוֹשֵׁשׁ [-החש כאב] בְּשִׁנָּיו, לֹא יְגַמַּע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ ויפלטנו, כדי להקל על הכאב, שכן זו דרך רפואה, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ – רשאי הוא לטבל את מאכלו בחומץ [וכן רשאי הוא לגמע ולבלוע את החומץ], כדרך שבני אדם בריאים נוהגים, וְאִם על ידי זה נִתְרַפָּא, נִתְרַפָּא, ואין בכך איסור. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו, לֹא יָסוּךְ אותם ביַיִן וָחֹמֶץ, שזו דרך רפואה, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן, שכן אף בני אדם בריאים עושים כן לעיתים, וּמכל מקום לֹא יסוך שֶׁמֶן וֶרֶד, לפי שדמיו יקרים, ואין דרך בני אדם להשתמש בהם לצורך סיכה, אלא לרפואה, וניכר הדבר שעושה כן לרפואה. אבל בְּנֵי מְלָכִים, סָכִין אפילו שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל, אף כשהם בריאים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם, ומותר להם לסוך שמן ורד.
פרק טו, משנה א: אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו אֵין חַיָּבִין עָלָיו:
פרק טו, משנה א: כפי שהתבאר לעיל (פרק ז משנה ב) אחת המלאכות האסורות בשבת היא מלאכת 'קושר', משנתנו מבארת אילו הם הקשרים האסורים בשבת:
אֵלּוּ הם הקְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן חטאת, אם עשאום בשבת בשוגג, כגון קֶשֶׁר שעושים הַגַּמָּלִין – המוליכים את הגמלים, שקושרים בחוטם הגמל רצועה הקשורה שם לעולם, כטבעת, ולתוכה משחילים חבל ומובילים בו את הגמל, וְכן קֶשֶׁר שעושים הַסַּפָּנִין בספינה, שקושרים חבל בספינה, שקושרים חבל קבוע בספינה, כטבעת, ולתוכו משחילים חבל ארוך, כדי לקשור את הספינה ליבשה, בשעה שהיא עוגנת שם. והחיוב בקשרים אלו כיון שהם מעשה אומנות, ונשארים קיימים לעולם, ודומים בכך לקשרים שהיו עושים בבניית המשכן, כשהיו חוטי היריעות נקרעים, והיו תופרים אותם.
וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן – על קשירת חבלים אלו, כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן – אם נמלך בדעתו והחליט לפתוח קשר זה [אף שבשעת עשייתו חשב להשאירו לעולם], כיון שאף במשכן היה קורה שהיו צריכים ציידי החילזון [לצורך צביעת התכלת שבמשכן] לפתוח את קשרי הרשתות שלהם, כדי להרחיב או להצר אותם.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, כיון שלא הידקו היטב, אֵין חַיָּבִין עָלָיו.