משנה א: כָּל הַכֵּלִים נִטָלִין בַּשַּׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת לְפִי שֶׁ אֵינָן מִן הַמּוּכָן:
משנה א: פרק זה עוסק ברובו בדיני מוקצה, והמשנה הראשונה עוסקת בכלים שאינם מוקצים, אלא שנתפרקו חלקיהם זה מזה:
כָּל הַכֵּלִים שמלאכתם להיתר, ויש להם דלתות, נִטָלִין בַּשַּׁבָּת, וְדַלְתוֹתֵיהֶן ניטלות עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ הדלתות מהכלים קודם השבת, ניטלים בַּשַּׁבָּת ואינם מוקצה, וגם אין חוששים שמא יחזור ויחברם בשבת, והטעם שאינם מוקצה, לפי שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, שהם מוקצה, לְפִי שֶׁדלתות הבית אֵינָן מִן הַמּוּכָן – אינם עשויים לטלטול, ולכן אף כשהתפרקו אסור לטלטלם, מה שאין כן דלתות הכלים, שעשויים לטלטול, ומותר לטלטלם אף כשהתפרקו.
משנה ב: נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים וְקַרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה מְגֵרָה לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה מַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר לִתְחֹב בּוֹ מַחַט שֶׁל יָד לִטֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ וְשֶׁל סַקָּאִים לִפְתֹּחַ בָּהּ אֶת הַדָּלֶת:
משנתנו מבארת שאף כלי המיוחד למלאכת איסור [המכונה 'מוקצה מחמת איסור'] מותר לטלטלו לצורך שימוש המותר בשבת:
נוֹטֵל אָדָם בשבת קֻרְנָס – פטיש, אף שמלאכתו בדרך כלל לאיסור, כדי לְפַצֵּעַ [-לשבור] בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְכן נוטל קַרְדֹּם – כמין גרזן, כדי לַחְתֹּךְ בו אֶת הַדְּבֵלָה [-עיגול של תאנים מיובשות]. ונוטל מְגֵרָה – מסור קטן, לִגְרֹר -לחתוך בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה הקשה. מַגְרֵפָה, כדי לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת. אֶת הָרַחַת – כמין את עם בית קיבול, שזורים בו את חיטים לרוח, וְאֶת הַמַּזְלֵג – קלשון, שהופכים בו את הקש בגורן, לָתֵת עָלָיו מאכלים לַקָּטָן – לילד קטן שנמצא מעבר לנחל קטן, ואינו יכול לעבור בעצמו לקחת מאכלים. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכַּר – כמין מחטים קטנות המשמשות לאריגה, לִתְחֹב בּוֹ תותים וכדומה, כדי שלא ללכלך את ידיו. מַחַט שֶׁל יָד – של תפירה, כדי לִטֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים – ומחט גדולה, שתופרים בה שקים וכדומה, מותר לטלטלה כדי לִפְתֹּחַ בָּהּ אֶת הַדָּלֶת, כשאבד המפתח.