מסכת שקלים, פרק ג, משנה ב

משנה ב: בְּשָׁלשׁ קְפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה, וְכָתוּב בָּהֶן אָל"ף בֵי"ת גִימ"ל. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אָלפ"א בֵית"א גָמל"א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שֶׁמָּא יַעֲנִי, וְיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי, אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
משנתנו ממשיכה לבאר את אופן תרומת הלשכה: בְּשָׁלשׁ קוּפּוֹת, שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין – שבכל אחת מהן יש שלש סאים, תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה – נוטלים מהלשכה שקלים לצורך קניית הקרבנות, וְכָתוּב בָּהֶן סימנים על גבי הקופות, אל"ף בי"ת גימ"ל, לפי הסדר שנתרמו, כדי לדעת מי נתרמה תחילה, וממנה יטלו קודם מעות לצורך הקרבנות. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, בלשון יְוָנִית היה כָּתוּב בָּהֶן, אלפ"א בית"א גמל"א, כיון שבבית המקדש השני היו רגילים יותר ללשון יוונית, והחידוש הוא שבשל צורך מועט אפילו אין מקפידים לכתוב בלשון הקודש.

אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס – הנכנס ללשכה לתרום מחצית השקל, אינו רשאי להכנס במלבוש שניתן להחביא בתוכו מעות, ומפרטת המשנה, לֹא בְּפַרְגּוֹד חָפוּת – לא בבגד שקצהו התחתון מקופל, מחמת שהיה ארוך ותפרוהו, וְלֹא בְּמִנְעָל, וְלֹא בְּסַנְדָּל, וְלֹא בִּתְפִלִּין, וְלֹא בְּקָמִיעַ, שניתן להתיר את תפירותיהם ולהחביא בתוכם מעות, שֶׁמָּא לאחר זמן יַעֲנִי – ייעשה אותו אדם עני, וְיֹאמְרוּ עליו בני אדם שמֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי – שגנב מעות מהלשכה, ולכן הענישוהו משמים והעני. אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר, וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר, שגנב משם מעות. ואף שהוא יודע בעצמו שאינו גונב, לְפִי שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבְּרִיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם, שְׁנֶּאֱמַר 'וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל', וְאוֹמֵר – ופסוק נוסף מוכיח כן, שנאמר בו 'וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם':