מסכת שקלים, פרק ד, משנה ב

משנה ב: פָּרָה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית, בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה. כֶּבֶשׁ פָּרָה, וְכֶבֶשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְלָשׁוֹן שֶׁבֵּין קַרְנָיו, וְאַמַּת הַמַּיִם, וְחוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכָל צָרְכֵי הָעִיר, בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כֶּבֶשׁ פָּרָה כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן:

משנתנו ממשיכה לבאר מה היו עושים מתרומת הלשכה, וכן מה היו עושים עם המעות שנשתיירו בלשכה, לאחר ש'תרמו' ממנה מעות לצורך הקרבנות.
פָּרָה אדומה, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל ביום הכפורים, וְלָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הנשרפת עם הפרה האדומה, וכן שאר הדברים הבאים לצורך שריפת הפרה, אף שאינם קרבנות ממש, בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִשְׁכָּה, כמו שאר הקרבנות, כיון שבפרה אדומה כתבה התורה לשון 'חטאת', ובשעיר המשתלח הטעם הוא כיון שמפילים גורלות על שני השעירים, מי לה' ומי לעזאזל, ואין ידוע מתחילה מי יעלה לה', ולכן קונים את שניהם מתרומת הלשכה.

אבל כֶּבֶשׁ שהיו עושים לצורך שריפת פָּרָה אדומה, שהיו בונים שני גשרים זה על גבי זה, מהר הבית עד הר הזיתים, מחשש שיש קבר באדמה, וכדי שלא יטמא הכהן השורף את הפרה, וְכן כֶּבֶשׁ שהיו עושים לצורך המוליך את השָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ לעזאזל, מפני האנשים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו 'טול וצא', שלא תשהה את עוונותינו, וְלָשׁוֹן של זהורית שֶׁבֵּין קַרְנָיו של שעיר המשתלח, שכשמלבינה יודעים שנמחלו עוונותיהם, וְאַמַּת הַמַּיִם העוברת בעזרה, ושוטפת את הדם מהעזרה, וְחוֹמַת הָעִיר ירושלים, וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ, וְכן כָל צָרְכֵי הָעִיר ירושלים, היו בָּאִין מִשְּׁיָרֵי הַלִּשְׁכָּה – מהמעות שהיו נשארים בלשכה לאחר תרומתה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, כֶּבֶשׁ פָּרָה אדומה, כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִשֶּׁל עַצְמָן, ולא היה בא משיירי הלשכה.