מסכת תמיד, פרק ז, משנה ב

משנה ב: בָּאוּ וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם. עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ בְּיַד אֶחָד. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, אֶלָא שֶׁבַּמְדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת (כַּפֵּיהֶם), יְדֵיהֶם כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט), וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם:

משנה ב: בָּאוּ כל הכהנים שהשתתפו בעבודות היום וסיימו את עבודתם וְעָמְדוּ עַל מַעֲלוֹת הָאוּלָם, עָמְדוּ הָרִאשׁוֹנִים, שסיימו את עבודתם בהיכל, לִדְרוֹם אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים, וַחֲמִשָּׁה כֵלִים בְּיָדָם, הַטֶּנִי שבו הוציאו את הדשן ממזבח הזהב בְיַד אֶחָד, וְהַכּוּז שבו הוציאו את דישון המנורה בְּיַד אֶחָד, וְהַמַּחְתָּה שבה הוליכו גחלים למזבח הזהב בְיַד אֶחָד, וְהַבָּזָךְ שבו הכניסו את הקטורת למזבח הזהב בְּיַד אֶחָד, וְכַף וְכִסּוּיָהּ של הקטורת בְּיַד אֶחָד, והוא שליווה את הכהן שזכה בהקטרת הקטורת, וסייע לו. והמתינו שיסיימו הכהנים העוסקים בהעלאת אברי התמיד לראש המזבח, וכשבאו, עמדו משמאלם של חמשת הכהנים הראשונים. וּבֵרְכוּ אֶת הָעָם בְּרָכָה אַחַת, והיא ברכת כהנים, אֶלָא שֶׁבַּמְדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָה שָׁלשׁ בְּרָכוֹת, והעם עונה 'אמן' אחרי כל פסוק ופסוק, וּבַמִּקְדָּשׁ, שאין עונים 'אמן' במקדש, לא הפסיקו בין פסוק לפסוק, אלא היו אומרים את כולה כבְּרָכָה אֶחָת. בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ אוֹמְרִים אֶת שם הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ, באותיות הוי"ה, וּבַמְּדִינָה – בשאר מקומות מלבד המקדש, מזכירים את שם השם בְּכִנּוּיוֹ, באותיות אדנו"ת. בַּמְּדִינָה, הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת כַּפֵּיהֶם כאשר יְדֵיהֶם מוגבהות עד כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן, וּבַמִּקְדָּשׁ היו מגביהים את ידיהם יותר, עד שיהיו עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן, מפני כבוד השם המפורש שהם מזכירים, שבאותו זמן שכינה שורה על קשרי אצבעותיהם, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין מַגְּבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, מפני כבוד שם ה' החקוק בו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם'.