מסכת תענית, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים (בַּשָּׁנָה) כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים, בַּתַּעֲנִיּוֹת וּבַמַּעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים:
בכל יום כהנים נושאים כפים רק בתפילת שחרית, אבל במנחה אינם נושאים כפים מחשש שהשתכרו בסעודה, ושכור אסור בנשיאת כפים, כמו שאסור בעבודה בבית המקדש. משנתנו מבארת שיש ימים שנושאים כפים אף בתפילות נוספות.
בִּשְׁלשָׁה פְרָקִים [-זמנים] (בַּשָּׁנָה) כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן בכל אחת מהתפילות שביום, ויש יום אחד מאותם זמנים שבהם כהנים נושאים כפים אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיוֹם, בַּשַּׁחֲרִית, בַּמּוּסָף וּבַמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים [-בתפילת נעילה], ואלו הם אותם שלשה זמנים, בַּתַּעֲנִיּוֹת, כיון שאין בתפילת מנחה שבהן חשש שכרות, וּבַמַּעֲמָדוֹת – אנשי 'מעמד', ואלו הם ישראלים שהיו באים לבית המקדש לפי סדר קבוע, כמו שיבואר במשנה הבאה, והיו מתענים באותם ימים, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים, ובתעניות ומעמדות היו נושאים כפים בשחרית ובמנחה ונעילה, וביום הכפורים אף במוסף.
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
