מסכת תרומות, פרק א, משנה א

פרק א, משנה א: חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרֹו‍מוּ וְאִם תָּרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה הַחֵרֵשׁ וְהַשּׁוֹטֶה וְהַקָּטָן וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ בִּרְשׁוּת אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.

נאמר בתורה (במדבר יח ח,יב) "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן, וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי, לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם", "כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' לְךָ נְתַתִּים", ופסוק זה מלמד על חיוב הפרשת תרומה גדולה, הניתנת לכהנים, ואסורה באכילה לזרים.

מסכת זו עוסקת בדיני תרומה גדולה, והפרק הראשון פותח בבירור מי הם שאינם יכולים להפריש תרומה.

פרק א, משנה א: חֲמִשָּׁה בני אדם לֹא יִתְרֹו‍מוּ תרומה גדולה, וַאפילו בדיעבד אִם תָּרְמוּ, אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. והם, הַחֵרֵשׁ, שאינו שומע ואינו מדבר, ודינו כשוטה, וְהַשּׁוֹטֶה, וְהַקָּטָן, וְהַתּוֹרֵם אֶת שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁתָּרַם אֶת שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אֲפִילוּ בִּרְשׁוּת ישראל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה, וכל החמשה האלו נלמדים ממה שנאמר בפרשת תרומת המשכן (שמות כה ב) 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי', 'בני ישראל' למעט עובדי כוכבים, 'איש' למעט קטן, 'אשר ידבנו ליבו' למעט חרש ושוטה, שאין להם דעת להתנדב, 'אשר תקחו מאתם', למעט מי שתורם תבואה שאינה שלו. ולגבי עובד כוכבים יש מיעוט מיוחד שאינו יכול אפילו להיעשות שליח של ישראל לתרום, שנאמר (במדבר יח כח) 'כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת ה", ולשון 'גם' באה לרבות שליח, אך כיון שנאמר 'גם אתם' לומדים שהשליח צריך להיות דומה למשלח, כשם שהמשלח הוא ישראל, כך השליח צריך להיות מישראל, ולא עובד כוכבים.