מסכת תרומות, פרק ד, משנה א
פרק ד, משנה א: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו, אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף מוֹצִיא הוּא מִמָּקוֹם אַחֵר תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת:
פרק ד, משנה א: הַמַּפְרִישׁ מִקְצָת תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, כגון שיש לו מאה סאה תבואה, שעליו להפריש שני סאין תרומה, והפריש רק סאה אחת, ולאחר זמן בא להוציא את הסאה השניה, מוֹצִיא מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה עָלָיו – רשאי להוציא מהכרי סאה נוספת לשם תרומה, ואין אומרים שמא מה שעלה בידו עתה הוא מהתבואה שכבר נתקנה על ידי הפרשת הסאה הראשונה, ואי אפשר להפריש תרומה מתבואה מתוקנת, אלא אנו אומרים שעלה בידו סאה מהתבואה שעדיין אינה מתוקנת, שניתן להפרישה כתרומה על השאר. אֲבָל לֹא לְמָקוֹם אַחֵר – אם יש לו תבואה שכבר הופרשה עליה מקצת תרומה, אינו רשאי ליטול ממנה תבואה ולהפרישה כתרומה על תבואה אחרת, מחשש שמא תעלה בידו תבואה שכבר הופרשה עליה תרומה והרי היא מתוקנת, ולא ניתן לעשותה תרומה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף מוֹצִיא הוּא מִמָּקוֹם אַחֵר – רשאי הוא להפריש מתבואה זו אף על תבואה אחרת, תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת:
