מסכת תרומות, פרק ד, משנה ד
משנה ד: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וּתְרֹם, תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית, אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. פִּחֵת עֲשָׂרָה אוֹ הוֹסִיף עֲשָׂרָה, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אִם נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ אַחַת, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
משנה ד: הָאוֹמֵר לִשְׁלוּחוֹ, צֵא וּתְרֹם עבורי, ולא פירט לו איזה שיעור לתרום, הרי זה תּוֹרֵם כְּדַעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת, כפי שדרכו לתרום, עין יפה, בינונית או רעה. ואִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מה היא דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, תּוֹרֵם כְּבֵינוֹנִית, שזהו אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים. אם פִּחֵת עֲשָׂרָה ותרם אחד מארבעים, אוֹ שהוֹסִיף עֲשָׂרָה ותרם אחד משישים, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, כיון שתרם כאחד משיעוריהם של חכמים, יכול הוא לומר לבעל הבית שהיה סבור שכך דעתו לתרום. אמנם אִם היה יודע מה היא דעתו של בעל הבית, ואף על פי כן נִתְכַּוֵּן לְהוֹסִיף אֲפִלּוּ מידה אַחַת, התבטלה שליחותו, ואֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה:
