מסכת תרומות, פרק ט, משנה א
פרק ט, משנה א: הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה, שׁוֹגֵג, יוֹפַךְ. וּמֵזִיד, יְקַיֵּם. אִם הֵבִיאָה שְׁלִישׁ, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, יְקַיֵּם. וּבְפִשְׁתָּן, מֵזִיד, יוֹפַךְ:
פרק ט, משנה א: אדם הזורע תרומה, וצמחה, מן התורה אין לגידולים דין של תרומה אלא של חולין, אמנם חכמים קנסוהו ואמרו שכל הגידולים יהיה דינם כתרומה. משנתנו מבררת האם ומתי מותר לאדם להשחית את התרומה שנזרעה באדמה. הַזּוֹרֵעַ תְּרוּמָה, אם עשה כן בשׁוֹגֵג, יוֹפַךְ – מותר לו להפוך את האדמה עם הזרעים במחרישה, כדי לעוקרם, ולמנוע את גדילתם. וּמֵזִיד – אך אם עשה כן במזיד, כיון שנקרא שם 'תרומה' על השדה, אם יהפוך את הזרעים ייראה כמאבד את התרומה, ויְקַיֵּם אותם באדמה, וכשיצמחו יהיו הגידולים כולם תרומה. אִם כבר התחילה התבואה לצמוח והֵבִיאָה שְׁלִישׁ גידולה, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, יְקַיֵּם, כיון שהגידולים הם תרומה, ואסור לאבד תרומה בידים. וּבְפִשְׁתָּן, אפילו אם זרעו במֵזִיד, יוֹפַךְ, כיון שחששו חכמים שלאחר שיצמח הפשתן יסבור האדם שרק הזרעים הם תרומה, ולא הקיסמים, ויבוא להנות מהם, ובאמת אין הדבר כן, אלא אף הקיסמים הם של תרומה, כיון שעיקר זריעת הפשתן היא עבור הקיסמים, ולכן אפילו אם הביאו שליש עליו להופכם, כדי שלא יבוא להכשל בהם.
