מסכת תרומות, פרק יא, משנה ה
משנה ה: גַּרְעִינֵי תְרוּמָה, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת. וְכֵן עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין, וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין. הַמֻּרְסָן מֻתָּר. סֻבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת. וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין. הַמְסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה, לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
משנה ה: גַּרְעִינֵי תְרוּמָה – גרעינים שבתוך פירות של תרומה, באופן שהם רכים וראויים קצת לאכילה, כגון גרעיני תפוחים ואגסים, או שיש בהם מעט לחלוחית שדרך בני אדם למצוץ אותם, וכמו גרעיני התמרים, הרי הדבר תלוי בדעת הכהן, בִּזְמַן שֶׁהוּא (-הכהן) מְכַנְּסָן ולא הפקירם, אלא עדיין דעתו עליהם לאכילה, אֲסוּרוֹת, כיון שעדיין יש בהם קדושת תרומה, וְאִם הִשְׁלִיכָן, הרי אלו מֻתָּרוֹת. וְכֵן עַצְמוֹת הַקָּדָשִׁים הראויות קצת לאכילה, כמו ראשי הכנפיים והסחוסים, בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין, וְאִם הִשְׁלִיכָן, הרי אלו מֻתָּרִין (אבל גרעינים או עצמות שאינם ראויים כלל לאכילה, אף אם הכהן שומרים, אין בהם קדושה). הַמֻּרְסָן – הפסולת הגסה של הסובין, של תרומה, מֻתָּר, כיון שאינו ראוי לאכילה כלל. סֻבִּין – הפסולת של ניפוי קמח התבואה, שֶׁל חטים חֲדָשׁוֹת, אֲסוּרוֹת, כיון שהם עדיין לחות, ואינן נטחנות היטב, ובתוך הסובין מעורב עדיין קמח רב. וְשֶׁל חטים יְשָׁנוֹת, הסובין מֻתָּרוֹת, כיון שהם יבשים ונטחנים היטב, ואין מעורב בסובין קמח כלל. וְנוֹהֵג בַּתְּרוּמָה לגבי הוצאת הסובין והמורסן כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין, ואין בכך משום איבוד תרומה, אף שעל ידי כך בא להשליך את מה שאינו ראוי לאכילה. הַמְסַלֵּת – קולט את הסולת כדי להכין ממנה פת נקיה, והוציא רק קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה, והסאה היא שש קבין, לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר, שהרי אף החלק שאינו סולת ראוי הוא לאכילה, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
