מסכת תרומות, פרק יא, משנה י

משנה י: מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ, אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ. מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְבֵית הָאֵבֶל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בְּבֵית הָאֵבֶל, אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן:

משנה י: שמן של תרומה טמאה אסור באכילה ומותר בהנאה, אמנם אסור להשהותו כדי להנות ממנו מחשש שיבוא לאוכלו, ואפילו להשתמש בו להדלקת נר אסור, שמא יבוא להוציא שמן מהנר הדולק ולאוכלו, ומשנתנו מבארת מה מותר לעשות בשמן זה: מַדְלִיקִין נרות בשֶׁמֶן שְׂרֵפָה – שמן של תרומה טמאה בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת, וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין, וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין, בִּרְשׁוּת כֹּהֵן – כאשר יש לכל הפחות כהן אחד במקומות אלו, שיהנה מאור הנר, וכיון שהוא נהנה ממנו מותר גם לכל אדם להנות ממנו, שהרי נר המאיר לאחד מאיר גם למאה בני אדם.

בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, ומותר לה כעת להנות מתרומה, וְהִיא לְמוּדָה -רגילה להיות) אֵצֶל אָבִיהָ, אָבִיהָ מַדְלִיק בביתו נרות משמן של תרומה טמאה, בִּרְשׁוּתָהּ – על דעת שהיא תהנה מאור זה, ומתוך כך רשאים כל בני ביתו של הישראל להנות מאור זה, וכפי שהתבאר.

מַדְלִיקִין נרות בשמן של תרומה טמאה בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, כשיש שם כהן, ואין חוששים שמא יוליכו את הנרות הדולקים למקום אחר, כיון שמתוך כך שהכל לובשים בגדים נקיים אין דרכם לטלטל נרות של שמן, שלא יתלכלו בגדיהם, אֲבָל לֹא בְבֵית הָאֵבֶל, כיון ששם דרכם לילך בבגדים מלוכלכים ואינם חוששים לטלטל נרות של שמן, ויש לחשוש שיבואו להוציא את הנר למקום שאין בו כהן, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מותר להדליק נרות אלו בְּבֵית הָאֵבֶל, כיון שמתוך שהכל יושבים בעצבות ובלב נשבר ונכנע, אין דרכם לטלטל נרות ממקום למקום, אֲבָל לֹא בְבֵית הַמִּשְׁתֶּה, כיון שמתוך שמחתם רגילים להתעסק בנרות ולטלטלם ממקום למקום, ויש לחשוש שיוציאוהו למקום שאין בו כהן. רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן, כיון שהוא חושש כמו שתי הסברות שהתבארו, להחמיר שבבית האבל יוציאו את הנר כיון שאינם חוששים על בגדיהם, ובבית המשתה יוציאו כיון שמתוך שמחתם דרכם לטלטלו). רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן, כיון שהוא סובר את שתי הסברות להקל שבבית האבל לא יוציאוהו כיון שמחמת עצבותם אינם מטלטלים נרות, ובבית המשתה לא יוציאוהו כיון שמתוך שבגדיהם נקיים אינם מתעסקים בנרות של שמן).

הדרן עלך מסכת תרומות