מצוה לב) שלא לעשות מלאכה בשבת
פרשת יתרו
"לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ י)
מצוות לא תעשה, שלא לעשות מלאכה ביום השבת, ושלא נניח לבנינו ועבדינו ובהמותינו לעשות מלאכה, שנאמר 'לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך'.
משרשי המצוה, שנהיה פנויים מעסקינו לכבוד יום השבת, לקבוע בנפשותינו אמונת חידוש העולם, שאמונה זו היא כמו חבל המושך אחריו את כל יסודי הדת. ומלבד זכירת חידוש העולם יש בו זכירת נס יציאת מצרים, שהיינו עבדים שם ולא היינו יכולים לנוח בעת חפצנו במנוחה, והא-ל הצילנו מידם וציונו לנוח בשביעי.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאַף לֹא נַנִּיחַ לְבָנֵינוּ וַעֲבָדֵינוּ וּבְהֶמְתֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ י) 'לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ'. וְאֵין סָפֵק, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהַכָּתוּב הוֹצִיא אִיסּוּר הַמְּלָאכָה בָּנוּ וּבַבָּנִים וּבַעֲבָדִים וּבַבְּהֵמוֹת בְּלָאו אֶחָד, אֵין הָעִנְיָן שָׁוֶה, כִּי הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּגוּפוֹ בְּמֵזִיד, יִתְחַיֵּב מִיתַת בֵּית דִּין, וְאִלּוּ בִּמְלֶאכֶת אֲחֵרִים, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּזְהָר עֲלֵיהֶם בְּלָאו, לֹא יִתְחַיֵּב עֲלֵיהֶם אֲפִילוּ מַלְקוֹת. וּמִלְּשׁוֹן הָרַמְבַּ"ם (שבת כ ב) מַשְׁמַע שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶּׁלָּאו זֶה שֶׁל 'לֹא תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה אַתָּה וְגוֹ' וּבְהֶמְתֶּךָ', עוֹסֵק רַק בְּמִי שֶׁמְחַמֵר אַחַר בְּהֶמְתּוֹ, וּכְגוֹן שֶּׁחוֹרֵשׁ בָּהּ וּכְלֵי הַמַּחְרֵשָׁה בְּיָדוֹ, שֶׁהוּא עַצְמוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה יַחַד עִמָּהּ, אֲבָל בִּמְחַמֵּר לְבַד, אַף שֶׁהַבְּהֵמָה עוֹשָׂה מְלָאכָה, כֵּיוָן שֶׁהָאָדָם עַצְמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה אֵין זֶה בִּכְלָל אִיסּוּר לֹא תַּעֲשֶׂה זֶה, וְאֵין בּוֹ אֶלָּא אִיסּוּר עֲשֵׂה שֶׁל שְׁבִיתָה בְּשַׁבָּת (מצוה פה).
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁנִּהְיֶה פְּנוּיִים מֵעִסְקֵינוּ לִכְבוֹד הַיּוֹם, לִקְבֹּעַ בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ אֱמוּנַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהִיא כְּמוֹ חֶבֶל הַמּוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו אֶת כָּל יְסוֹדֵי הַדָּת. וְנִזְכֹּר בְּיוֹם אֶחָד בְּכָל שָׁבוּעַ וְשָׁבוּעַ שֶׁהָעוֹלָם נִבְרָא בְּשִׁשָּׁה יָמִים חֲלוּקִים, וּבַשְּׁבִיעִי לֹא נִבְרָא דָּבָר, וּבְכָל יוֹם וְיוֹם נִבְרְאוּ עִנְיָנִים חֲלוּקִים, וּבִמְנוּחָתֵנוּ בַּשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָנוּ זֵכֶר לְחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי כְּשֶׁיִּשְׁבְּתוּ בְּנֵי אָדָם כֻּלָּם בְּיוֹם אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ, וְיִשְׁאַל כָּל שׁוֹאֵל מַה סִבַּת הַמְּנוּחָה הַזֹּאת, וְיִהְיֶה הַמַּעֲנֶה 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה", מִתּוֹךְ כָּךְ יִתְחַזֵּק כָּל אֶחָד בָּאֱמוּנָה הָאֲמִתִּית. וּמִלְּבַד זְכִירַת חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, יֵשׁ בּוֹ זְכִירַת נֵס יְצִיאַת מִצְרַיִם, שֶׁהָיִינוּ עֲבָדִים שָׁם, וְלֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לָנוּחַ בְּעֵת חֶפְצֵנוּ בִּמְנוּחָה, וְהָאֵל הִצִּילָנוּ מִיָּדָם וְצִוָּנוּ לָנוּחַ בַּשְּׁבִיעִי, וְעַל כֵּן זָכַר בְּסֵפֶר דְּבָרִים אֶת הַשֹּׁרֶשׁ הַשֵּׁנִי הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בַּמְּנוּחָה, וְאָמַר שָׁם (דברים ה טו) 'וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת'.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, כָּתַב הָרַמְבַּ"ם שֶׁיֵּשׁ שְׁלֹשִׁים וָתֵשַׁע אָבוֹת מְלָאכוֹת, וְאֵלּוּ הֵן: חֲרִישָׁה, זְּרִיעָה, קְּצִירָה, עִמּוּר, דִּישָׁה, זְּרִיָּה, בְּרִירָה, טְּחִינָה, הַרְקָדָה, לִּישָׁה, אֲפִיָּה, גְּזִיזָה, לִּבּוּן, נִּפּוּץ, צְבִיעָה, טְּוִיָּה, עֲשִׂיַּת נִּירִין, נְסִכַת הַמַּסֵּכָה, אֲרִיגָה, פְּצִיעָה, קְּשִׁירָה, הַתָרָה, תְּפִירָה, קְּרִיעָה, בִּנְיָן, סְּתִירָה, הַכָּאָה בַּפַטִּישׁ, צֵּידָה, שְּׁחִיטָה, הַפְשָׁטָה, עִבּוּד, מְחִיקַת הָעוֹר, חִתּוּכוֹ, כְּתִיבָה, מְּחִיקָה, שִּׂרְטוּט, הַבְעָרָה, כִּבּוּי, הוֹצָאָה מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת (שבת ז א). וּדְבָרִים הַרְבֵּה הֵן שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִשּׁוּם שְׁבוּת, מֵהֶן דְּבָרִים אֲסוּרִים מִפְּנֵי שֶׁהֵם דּוֹמִים לִמְלָאכוֹת, וּמֵהֶם דְּבָרִים אֲסוּרִים גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא מֵהֵם לִידֵי אִיסּוּר סְקִילָה (שבת כא א). דְּחוּיָה הִיא שַׁבָּת אֵצֶל סַכָּנַת נְפָשׁוֹת, כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת. לְפִיכָךְ, חוֹלֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַכָּנָה עוֹשִׂים לוֹ כָּל צְרָכָיו בְּשַׁבָּת עַל פִּי רוֹפֵא אֻמָּן שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם. סָפֵק שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת סָפֵק שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ, וְכֵן אִם אָמַר רוֹפֵא אֶחָד לְחַלֵּל עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרוֹפֵא אַחֵר אוֹמֵר אֵינוֹ צָרִיךְ, מְחַלְּלִים עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁסָּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת (שבת ב א).
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ בְּמֵזִיד, בְּעֵדִים וּבְהַתְרָאָה, חַיָּב סְקִילָה. וּכְלָל זֶה יִהְיֶה בְּיָדְךָ לְעוֹלָם, וּבְכָל מָקוֹם, שֶּׁאֵין מִיתָה אוֹ מַלְקוֹת אֶלָּא בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה, וְהַהַתְרָאָה בָּאָה תָּמִיד כְּדֵי לְהַבְחִין בֵּין שׁוֹגֵג לְמֵזִיד. וְאִם עָשָׂה מְלָאכָה בְּשׁוֹגֵג, מֵבִיא חַטָּאת.
