מצוה עג) שלא לאכול טריפה
פרשת משפטים
"ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב ל)
מצוות לא תעשה, שלא לאכול מן הטרפה, שנאמר 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו', והמשמעות הפשוטה של איסור זה, להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או אריה בשדה, באופן שהיא נוטה למות מחמת כן, כי בודאי שאם רק נגע בראש אזנה או תלש מצמרה אינה נקראת טריפה מחמת כן, אלא ודאי המשמעות הנכונה, וכך קיבלו חכמים, שמדובר בבהמה שנטרפה בכדי שתמות מחמת כן תוך זמן מסוים, ואמרו חז"ל שזמן זה הוא שנה אחת.
ועוד פשוט הדבר שדין זה אינו דוקא בבהמה שנטרפה מחמת זאב או ארי, אלא כל בהמה שהוכתה במכה העתידה להמית אותה תוך שנה אחת, היא טריפה.
אמנם בנוסף לכך יש ללמוד מלשון 'בשדה', שבא פסוק זה לאסור באכילה כל בשר שיצא חוץ למחיצתו, שאסור באכילה ונעשה כטריפה, כגון בשר קדשים שיצא חוץ לעזרה, ובשר קדשים קלים שיצא חוץ לחומת ירושלים, ובשר הפסח שיצא חוץ למקום החבורה, וכן עובר בהמה שיצא חוץ למעי אמו. ולמדו כן מלשון 'שדה' האמורה בפסוק, שהוא רומז על מקום שאין לו מחיצות.
משרשי מצוה זו, לפי שהגוף הוא כלי לנפש, ועל ידי הגוף תוכל הנפש לפעול את פעולתה, לכן אם יהיה בגוף שום הפסד מאיזה ענין שיהיה, תתבטל פעלת השכל כפי אותו הפסד, ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד. ועל הדרך הזה – לפי הפשט – נאמר שבא לנו האסור בתורה בכל מאכלות האסורות.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים ובנשים.
