מצוה צב) שלא לבשל בשר בחלב
פרשת משפטים
"לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג יט)
מצוות לא תעשה, שלא נבשל בשר בהמה בחלב, שנאמר 'לא תבשל גדי בחלב אמו', ופירשו חז"ל שאין איסור זה שייך רק בגדי, אלא כל בשר בהמה במשמע. ולמדו כן ממה שאתה מוצא בכמה מקומות בתורה שכתוב גדי, והוצרך לפרש 'גדי עזים', ומכאן יש ללמוד שבמקום שנאמר 'גדי' סתם, לאו דוקא גדי עזים, אלא אף כל בשר בהמה כיוצא בו במשמע.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן באנשים ובנשים. והעובר עליה ובשל בשר בחלב, ואף על פי שלא אכלו, לוקה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לְבַשֵּׁל בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג יט) 'לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ', וּפֵרְשׁוּ חֲזַ"ל שֶּׁאֵין כַּוָּנַת הַתּוֹרָה דַּוְקָא לִגְדִי, אֶלָּא כָּל בְּשַׂר בְּהֵמָה בִּכְלָל, וְכָתְבָה הַתּוֹרָה לְשׁוֹן 'גְּדִי' כֵּיוָן שֶׁחֵלֶק הַבָּשָׂר שֶׁבַּבְּהֵמָה הוּא דָּבָר רַךְ לְעֻמַּת שְׁאָר חֲלָקֶיהָ, כִּגְדִי שֶׁהוּא רַךְ, וְלָכֵן כָּל בְּשַׂר בְּהֵמָה מְכֻנֶּה 'גְּדִי'. וְהָרְאָיָה לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת בַּתּוֹרָה כָּתוּב גְּדִי, וְהֻצְרַךְ הַכָּתוּב לְפָרֵשׁ 'גְּדִי עִזִּים', הֲרֵי שֶׁסְתָם 'גְּדִי' אֵינוֹ דַּוְקָא גְּדִי עִזִּים, אֶלָּא כּוֹלֵל כָּל בְּשַׂר בְּהֵמָה.
מִשָּׁרְשֵׁי מִצְוָה זוֹ, נִרְאָה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל בְּעִנְיַן כִּשּׁוּף (מצוה סב), כִּי אַף בָּשָׂר וְחָלָב הֵם מִמִּינֵי הַדְּבָרִים שֶּׁעֶצֶם הַתַּעֲרֹבֶת שֶׁבָּהֶם אֲסוּרָה, כֵּיוָן שֶׁה' בָּרוּךְ הוּא שָׂם בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה לְכָל דָּבָר וְדָבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם טֶבַע לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וִישָׁרָה, לְטוֹבַת בְּנֵי הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּרָא, וְצִוָּה כָּל אֶחָד לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ לְמִינֵהוּ, וּמִלְּבַד פְּעֻלָּתָם שֶׁעוֹשֶׂה כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּטִבְעוֹ, יֵשׁ לָהֶם פְּעֻלָּה אַחֶרֶת בְּהִתְעָרְבָם מִין מֵהֶם עִם מִין אַחֵר, וּבִמְלֶאכֶת הַתַּעֲרוֹבוֹת יֵשׁ דְּרָכִים שֶׁלֹּא הוּרְשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כִּי יוֹדֵעַ אֱלֹהִים שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה הַיּוֹצֵא לִבְנֵי אָדָם בְּאוֹתָם אוֹפַנִּים – רַע לָהֶם, וּמִפְּנֵי זֶה מְנָעָם מֵהֶם. וּקְצָת רְאָיָה לָזֶה, שֶׁהֲרֵי הָאִסּוּר שֶׁל בָּשָׂר בְּחָלָב אֵינוֹ רַק בָּאֲכִילָה וַהֲנָאָה, אֶלָּא אֲפִילוּ הָעֵרוּב עַצְמוֹ אָסוּר בְּבִשּׁוּל, וְנִרְאָה מִכָּךְ שֶּׁאֵין אִיסּוּרוֹ מֵחֲמַת נֵזֶק אֲכִילָתוֹ, אֶלָּא הָאִסּוּר הוּא מֵחֲמַת הַתַּעֲרֹבֶת עַצְמָהּ. וְהוֹסִיף הַכָּתוּב לְהַזְהִירֵנוּ בְּמָקוֹם אַחֵר (מצוה קיג) שֶׁאִם הִתְבַּשְּׁלָה הַתַּעֲרֹבֶת, שֶׁלֹּא נֹאכַל וְלֹא נֶהֱנֶה מִמֶּנָּה, לְהַרְחָקַת הָעִנְיָן, וְלָכֵן אֲפִילוּ מִי שֶׁאָכַל אֶת הַתַּעֲרֹבֶת לְלֹא הֲנָאָה כְּלָל, לוֹקֶה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּשְׁאָר כָּל אִסּוּרֵי הַמַּאֲכָלוֹת, שֶּׁאֵין הָאִסּוּר אֶלָּא בְּדֶרֶךְ הֲנָאָתוֹ, וְכָל זֶה מוֹרֶה שֶׁיְּסוֹד טַעְמוֹ שֶׁל אִיסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב הוּא מֵחֲמַת הַתַּעֲרֹבֶת. וְהָרַמְבַּ"ם ז"ל כָּתַב בָּעִנְיָן טַּעַם אַחֵר, כִּי יֵשׁ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁיַּעַבְדוּהָ בְּמַעֲשֵׂה תַּעֲרֹבֶת בָּשָׂר עִם חָלָב, וְלָכֵן הִרְחִיקָה הַתּוֹרָה אֶת אוֹתָהּ הַתַּעֲרֹבֶת.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁיִּתְבָּאֵר לְהַלָּן (מצוה קיג), שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (חולין קיג.) שֶּׁאֵין אִיסּוּר בָּשָׂר בְּחָלָב מֵהַתּוֹרָה אֶלָּא בִּבְשַׂר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֲבָל לֹא בִּטְמֵאָה, וְלֹא בְּחַיָּה וָעוֹף וַאֲפִילוּ טְהוֹרִים. וְלָכֵן מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה לְבַשֵּׁל בְּחָלָב בְּשַׂר בְּהֵמָה טְמֵאָה, בְּשַׂר חַיָּה וָעוֹף וַאֲפִילוּ טְהוֹרִים, וְהֵם מוּתָּרִים בַּהֲנָאָה וְהַטְּהוֹרִים אַף בָּאֲכִילָה. אֲבָל אָסְרוּ חֲזַ"ל לֶאֱכוֹל בְּשַׂר חַיָּה וְעוֹף טְהוֹרִים בְּחָלָב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְחַלֵּף לִבְנֵי אָדָם בָּשָׂר בְּבָשָׂר, לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מֵאֲכִילַת בְּשַׂר בְּהֵמָה בְּחָלָב, הָאָסוּר מֵהַתּוֹרָה. אֲבָל בִּבְשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים לֹא גָּזְרוּ חֲזַ"ל אִיסּוּר, כֵּיוָן שֶּׁאֵין בְּשָׂרָם דּוֹמֶה כְּלָל לִבְשַׂר בְּהֵמָה, וְלֹא יָבוֹאוּ בְּנֵי אָדָם לִטְעוֹת בָּזֶה. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל (תמורה לג:) שֶׁאֶפְרוֹ שֶׁל בָּשָׂר בְּחָלָב אָסוּר כְּאֵפֶר כָּל אִסּוּרֵי הֲנָאָה, שֶׁטְּעוּנִים קְבוּרָה, וְאָמְרוּ (חולין קיג:) שֶׁלֹּא אָסְרָה תּוֹרָה בָּשָׂר בְּחָלָב אֶלָּא בְּחָלָב שֶׁיָּצָא מֵהַבְּהֵמָה בְּחַיֶּיהָ. וְלָכֵן הַכְּחַל שֶׁל הַבְּהֵמָה, אַף שֶׁהוּא עַצְמוֹ בָּשָׂר, וְיֵשׁ בּוֹ חָלָב, מֻתָּר מִן הַתּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁחֲכָמִים אֲסָרוּהוּ עַד שֶׁיְּמָרֵק מִמֶּנּוּ אֶת הֶחָלָב שֶׁבּוֹ (חולין קט.).
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן, בְּאֲנָשִׁים וְנָשִׁים. וְהָעוֹבֵר עָלֶיהָ וּבִשֵּׁל בָּשָׂר בְּחָלָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלָם, לוֹקֶה (וּלְהַלָּן (מצוה קיג) יְבֹאַר אִיסּוּר אֲכִילָה וְאִסּוּר הֲנָאָה מִבָּשָׂר בְּחָלָב).
