מצוה קה) מצוות נתינת מחצית השקל בשנה
פרשת תצוה
"זה יתנו כל העובר על הפקודים" (שמות ל יג)
מצוות עשה, שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה, בין עני בין עשיר, מחצית השקל בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר 'זה יתנו כל העובר על הפקודים'. והיו מניחים הכל בלשכה אחת שבמקדש, ומשם היו מוציאים לקנות קרבנות תמידים ומוספים, וכן כל קרבן הקרב עבור הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחים בו את הקרבנות, ועצי המערכה, ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.
משרשי המצוה, שרצה הקדוש ברוך הוא, לטובת כל ישראל ולזכותם, שתהיה יד כולם שוה בדבר הקרבנות הקרבים לפניו כל השנה בהתמדה, ובענינים אלו הנזכרים, ושיהיו הכל, בין עני ובין עשיר, שוים במצוה אחת לפניו להעלות זכרון כולם על ידי המצוה שהם כלולים בה יחד לטובה לפניו.
מדיני המצוה, שבאחד באדר משמיעים על השקלים, ואפילו דל שבדלים חייב בו, ואין נותנים אותו בפעמים הרבה אלא נותנים הכל בפעם אחת, והכל חייבים בזה, כהנים, לויים וישראלים, גרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ועבדים וקטנים, ואם נתנו – מקבלים מהם. אבל אין מקבלים מן הגויים, חלק ונחלה לא יהיה להם בתוכנו.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, שחייבים לתת אותה כל ישראל, בין הנמצאים בארץ ובין הנמצאים בחוץ לארץ. ועכשיו, בעוונותינו, שאין לנו מקדש ולא שקלים, נהגו כל ישראל לזכר הדבר לקרות בבית הכנסת בכל שנה ושנה פרשה זו של 'כי תשא' עד 'ולקחת את כסף הכיפורים' בשבת שהיא לפני ראש חדש אדר.
