פרשת קדושים
"ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט יח)
מצוות עשה לאהוב כל אחד מישראל אהבת נפש, כלומר, שנחמול על ישראל ועל ממונו כמו שאדם חומל על עצמו וממונו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'. ואמרו חז"ל 'מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך', ואמר רבי עקיבא שזה כלל גדול בתורה, כלומר, שהרבה מצוות שבתורה תלויות בכך, שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ירמה ויצער אותו בממון ולא בדברים, ולא יסיג גבולו, ולא יזיק לו בשום צד, וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת.
שרש המצוה ידוע, כי כמו שיעשה הוא בחבירו, כן יעשה חבירו בו, ובזה יהיה שלום בין הבריות.
ודיני מצוה זו כלולים הם בתוך המצוה, שהכלל הוא שיתנהג האדם עם חברו כמו שיתנהג האדם עם עצמו, לשמור ממונו ולהרחיק ממנו כל נזק. ואם יספר עליו דברים יספרם לשבח ויחוס על כבודו ולא יתכבד בקלונו, וכמו שאמרו חז"ל שהמתכבד בקלון חברו אין לו חלק לעולם הבא, והמתנהג עם חבריו דרך אהבה ושלום ורעות, ומבקש תועלתם ושמח בטובם, עליו הכתוב אומר 'ישראל אשר בך אתפאר'.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ולא נזהר בממון חבירו לשומרו, וכל שכן אם הזיק אותו בממון או צערו בשום דבר לדעת בטל מצוות עשה זו, מלבד החיוב שבו לפי הענין שהזיקו.
