פרשת קדושים
"שדך לא תזרע כלאים" (ויקרא יט יט)
מצוות לא תעשה, שלא לזרוע שני מיני זרעים, כגון חטה ושעורה או פול ועדשה ביחד, בארץ ישראל, שנאמר 'שדך לא תזרע כלאים'.
משרשי המצוה, כי ה' ברוך הוא ברא עולמו בחכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך ענינו ראוי להיות, וזהו שנאמר במעשה בראשית 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד'. ו'ראיה' האמורה כאן היינו ידיעתו והתבוננותו בדברים, ובהיות יודע אלקים כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לעניינו שהוא צריך בעולמו, ציוה לכל מין ומין להיות עושה פירותיו למינהו, ולא יתערבו המינים, פן תחסר שלמותם ולא יצוה עליהם את ברכתו.
ונוהג איסור כלאי זרעים באנשים ובנשים, בארץ ישראל בלבד, אבל בחוץ לארץ מותר לערב הזרעים לכתחלה ולזרען. אמנם כלאי האילנות, כלומר ההרכבה שהיא אסורה בהן, נוהגת אפילו בחוץ לארץ.
