מצוה רפד) שלא לאכול טבל

פרשת אמור

"ולא יחללו את קדשי בני ישראל" (ויקרא כב טו)

מצוות לא תעשה, שלא לאכול טבל, והיינו דבר שלא נטלו ממנו תרומה ומעשרות, שנאמר 'ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה", וקיבלו חז"ל בפירוש הפסוק, שלא יחללו את הקדשים בעודם מעורבים עם החולין, שעדיין לא הפרישום מהם, וזהו לשון 'את אשר ירימו', שהוא לשון עתיד, כלומר שעדין לא הורמו.

מדיני המצוה, שאם התערב איסור טבל במאכלים מותרים, אפילו אם היה הטבל בשיעור קטן ביותר, אוסר את כל התערובת.

ונוהג איסור זה של טבל בכל ישראל, באנשים ובנשים, ואפילו בכהנים ולוים, אף על פי שהם עצמם אוכלים את התרומות לאחר שיופרשו, ואיסור זה הוא אפילו בדגן שלהם עצמם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'

מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא לֶאֱכוֹל טֶבֶל, בֵּין יִשְׂרָאֵל בֵּין כֹּהֵן, וְ'טֶבֶל' הוּא הַדָּבָר שֶׁלֹּא נִיטְלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב טו) 'וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַה", וְקִבְּלוּ חֲזַ"ל שֶׁהַפָּסוּק עוֹסֵק בַּאֲכִילַת טֶבֶל. וּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁלֹּא יְחַלְּלוּ אֶת הַקֳּדָשִׁים כְּשֶׁהֵם מְעֹרָבִים עֲדַיִן עִם הַחוּלִין, וְזֶהוּ לְשׁוֹן 'אֶת אֲשֶׁר יָרִימוּ', שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד, כְּלוֹמַר שֶׁעֲתִידִים לְהַרִימָם וַעֲדַיִן לֹא הוּרְמוּ. וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל שֶׁדִּין הָאוֹכֵל טֶבֶל הוּא כְּדִין הָאוֹכֵל תְּרוּמָה לְעִנְיָן זֶה, שֶׁהוּא חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. עוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל (מכות טז:) שֶׁאִסּוּר זֶה הוּא בֵּין אִם לֹא הֻפְרְשָׁה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, וּבֵין אִם הֻפְרְשָׁה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְלֹא הֻפְרְשָׁה תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, אוֹ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וַאֲפִילוּ מַעֲשֵׂר עָנִי, אָסוּר לְאוֹכְלוֹ, וְיֵשׁ בָּזֶה חִיּוּב מַלְקוֹת. אַךְ חִיּוּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם יֵשׁ רַק כְּשֶׁלֹּא הֻפְרְשָׁה תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, אוֹ בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הֻפְרְשָׁה מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוות רעט-רפ), לְהַגְדִּיל וּלְיַקֵר בְּלֵב כָּל אָדָם אֶת כָּל אֲשֶׁר בַּקֹּדֶשׁ, וּמִמַּעֲלוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶּׁיֹּאכְלוּהוּ מְשָׁרְתֵי ה', נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְעַבְדֵיהֶם אֲשֶׁר קָנוּ לָהֶם, וְיִתְּנוּהוּ לִבְהֶמְתָּם וּלְכָל חַיָּתָם, אַךְ לֹא יֹאכְלוּהוּ אֲחֵרִים. וְטַעַם זֶה שַׁיָּךְ גַּם בְּטֶבֶל, שֶׁמְּעֹרֶבֶת בּוֹ הַתְּרוּמָה הַמְיֻעֶדֶת לַכֹּהֲנִים, שֶׁעֲדַיִן לֹא הֻפְרְשָׁה.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (ע"ז עג:) שֶׁתַּעֲרֹבֶת שֶׁל טֶבֶל אוֹסֶרֶת אֲפִילוּ בְּכָל שֶׁהוּא, בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאָר אִסּוּרִים.

וְנוֹהֵג אִיסּוּר זֶה שֶׁל טֶבֶל בְּכָל יִשְׂרָאֵל, בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, וַאֲפִילוּ בְּכֹהֲנִים וּלְוִיִּים, אַף עַל פִּי שֶׁהַכֹּהֲנִים הֵם הָאוֹכְלִים אֶת הַתְּרוּמוֹת, וַאֲפִילוּ בְּדָגָן שֶׁלָּהֶם. וְכֵן נוֹהֵג הָאִסּוּר בְּכָל מָקוֹם, כְּלוֹמַר שֶׁאָסוּר לֶאֱכוֹל אֶת הַטֶּבֶל שֶׁל פֵּירוֹת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם. אֲבָל הַפֵּרוֹת הַחַיָּבִים בְּהַפְרָשַׁת תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הֵם רַק אֵלּוּ שֶׁגָּדְלוּ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבִזְמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִים שָׁם. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה וְאָכַל כְּזַיִת מֵהַטֶּבֶל קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, אוֹ קֹדֶם שֶׁהִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאִם אָכַל כְּזַיִת טֶבֶל שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנּוּ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אֲבָל עֲדַיִן לֹא הִפְרִישׁוּ מִמֶּנּוּ מַעַשְׂרוֹת, וַאֲפִילוּ לֹא נִשְׁאַר בּוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂר עָנִי, לוֹקֶה. וְאִם הוּא טֶבֶל דְּרַבָּנָן, מַכִּים אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וּמַשְׁקִים הַיּוֹצְאִים מִפֵּרוֹת טֶבֶל אֲסוּרִים מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתָם, אַךְ אֵין לוֹקִים עֲלֵיהֶם, מִלְּבַד יַיִן וְשֶׁמֶן שֶׁלּוֹקִים עֲלֵיהֶם.